נקודת ראות, גיליון 83

הקיזוז הישראלי של כספים שהרשות הפלסטינית משלמת למשפחות מחבלים נדחה ע"י הפלסטינים. קריסה של הרשות תהיה בעלת השלכות חמורות יותר מאשר ביטול האירוויזיון לנוכח האש מעזה, ככל שקריסה זו תלווה בהצהרה פלסטינית רשמית על ויתור תביעתם למדינה ודרישה מישראל למתן שיוויון זכויות אזרחי מלא.

מה הסוגיה?

• הרשות הפלסטינית עומדת על כרעי תרנגולת בעקבות קיצוץ תקציבי הסיוע של ארה"ב ומשיכת התרומות האמריקאיות מאונר"א. לאחר שהרשות התעקשה להשיב את כספי המסים המקוזזים שישראל העבירה אליה בפברואר ופעם נוספת בשבוע שעבר, השכר המשולם לעובדי הרשות נחתך דרמטית.

• אין לרשות סיבת קיום זולת המשכורות שהיא (כבר לא) משלמת. אמנם הרשות מספקת שירותים ושומרת על הסדר הציבורי, אולם הדרך המדינית שהיא מייצגת לא הביאה להקמת מדינה ריבונית או מימשה את הזכות להגדרה עצמית פלסטינית. ההישגיים הטקטיים של חמאס בעזה והידיעות ש"תכנית המאה" של טראמפ אינה כוללת הקמת מדינה עצמאית רק מעצימות את חוסר הרלוונטיות שלה.

• המשבר בין ישראל לרשות מתרחש בשעה שנשחקו הבלמים שיכולים לעצור אותו, כשישראל סנדלה את עצמה עם חוק, ובזמן שהתיווך בין שני הצדדים מקרטע – ממשל טראמפ אינו מנהל מגעים עם הפלסטינים מזה כשנה וחצי והתיווך המצרי מתמקד במאמצי הסדרה מול חמאס בעזה.

למה זה חשוב? למה עכשיו?

• היפוך פלסטיני ביחס לכיבוש – בעשור האחרון מבשיל מהפך רעיוני בקרב הפלסטינים שתכליתו התמקדות בדרישה מישראל לשיוויון זכויות מלא לכל, תחת התמקדות במאבק לאומי לסיום 'הכיבוש' ובהקמת מדינה. אחת האינדיקציות לכך היא הפופולריות שצובר ה- BDS בקרב הפלסטינים לאחרונה.

• קריסת הרשות עלולה להיות לא רק "קריסה אדמיניסטרטיבית", אלא גם "קריסה הצהרתית" – קריסת הרשות עלולה להוביל לא רק לכאוס או להשתלטות של חמאס על הגדה. קריסה שתלווה בהצהרה פלסטינית רשמית על ויתור תביעתם למדינה לצד ישראל ודרישה למתן שיוויון זכויות מלא על בסיס הנוסחה "קול אחד לכל אחד", עלולים להציב את ישראל במלכוד אסטרטגי חמור.

• קריסת הרשות עלולה להביא להיפוך בגישה הבין לאומית ביחס לפתרון הסכסוך – כשאופציית סיפוח הגדה או חלקים ממנה נדונה בישראל, וככל שתתרחש "קריסה הצהרתית" של הפלסטינים, מדינות או גופים מרכזיים בקהילה הבין-לאומית צפויים לזנוח את תמיכתם המסורתית בפתרון 'שתי המדינות".

• היפוך בין-לאומי כזה הוא התגשמות הפנטזיה של ה- BDS – ללא סדר יום מדיני של הפרדה מהפלסטינים, ועל רקע הדה-לגיטימציה לישראל, נראטיב "ישראל=אפרטהייד" שמקדמת תנועת ה- BDS עלול להפוך לרווח אפילו בקרב ידידותיה של ישראל. במציאות בה יתחלף הממשל בוושינגטון לדמוקרטי, עלולה ישראל להיות במצוקה המדינית החמורה ביותר מאז הקמתה.

כיווני חשיבה ופעולה

• שיקום הממשקים בין ישראל לרשות הפלסטינית, חיזוק יציבות הרשות, ויצירת אופק מדיני בר-קיימא, הם המפתח לפרוץ את המלכוד המדיני עם הפלסטינים לטווח הארוך.

• מסקנה זו לא עולה בקנה אחד עם הגישה הישראלית הנוכחית שלפיה הרשות מאיימת על אינטרסים של ישראל, לעיתים  יותר מהאיום הביטחוני של החמאס.

  • ביחס לרשות הפלסטינית קיימת דואליות: מצד אחד, קיום הרשות ממלא צורך ביטחוני של ישראל; מצד שני, הרשות נתפסת בישראל כעוינת מדינית.

  • גישת ישראל בפועל משקפת תפיסה לפיה קל יותר להגיע להסדרה עם החמאס על בסיס מאזן הרתעה וללא סדר יום מדיני, מאשר להתנהל מדינית מול הרשות ואש"ף.

• קריסת הרשות עלולה להיות קטסטרופה ביטחונית ומדינית. ולכן בטווח הקצר, זהו אינטרס ישראלי מובהק להעביר לה מיידית את כספי המסים. הסכנות של קריסת הרשות עלולות להיות בעלות השכלות אסטרטגיות חמורות לישראל, ולכן אפשר שישראל תידרש לעשות זאת ללא תמורה.