ביטחון לאומי
Content Type
12-09-2021
ניתוח וקריאה לפעול - השיח הפרוגרסיבי העכשווי: האתגר לקהילות יהודיות ולישראל
גרסה ב' של המסמך: השיח הפרוגרסיבי הרומס
כותבת מובילה: דפנה קאופמן
צוות ראות: ערן שישון; עדי לוי
לקריאה קובץ PDF לחצו כאן
תכלס
1. מבצע שומר החומות בעזה במאי 2021 ערער שוב את מקומם של ארגונים יהודיים ופרו-ישראליים בתנועה הפרוגרסיבית.[1] הלחימה בעזה הביאה לקצה את הדינמיקות שתוארו במסמך 'אנטישמיות רומסת: גרסה א','[2]שבחן את הדרכים שבהן השיח הפרוגרסיבי העכשווי חותר תחת מעמדה של ישראל בארה"ב ותחת החיים הקהילתיים היהודיים בארה"ב.
2. מסמך זה מעמיד למבחן את המסגרת התפיסתית שהוצגה בגרסה א' לנוכח הלחימה בעזה, מציג תובנות חדשות בנוגע לאתגר הפרוגרסיבי לקהילות יהודיות ולארגונים פרו-ישראלים. המסמך עוסק:
בהקצנה בשיח הפרוגרסיבי נגד ישראל, שהביאה את המחלוקת סביב ישראל לשיח המרכזי. ישראל מוסגרה בשיח הפרוגרסיבי כמדינה 'לבנה' שנלחמת נגד פלסטינים שצבע עורם שחום, בהקבלה למאבק השחורים לשיוויון בארה"ב. השיח הפרוגרסיבי מאתגר את 'המעמד המיוחד' של ישראל כבת בריתה של ארה"ב, ובהתאם לכך, הממשל בארה"ב נדרש לנהוג בישראל 'באופן שוויוני' למדינות אחרות שמפירות זכויות אדם.
בסיבות לחוסר היכולת של הקהילה היהודית להתמודד עם האתגר. חוסר ההסכמה וההבנה משותפת לגבי טיב האיום בקהילה היהודית, עומד בבסיס חוסר יכולת זו. בשל היות הקהילה היהודית בארה"ב כה מגוונת ומקוטבת, רוב הניסיונות להתמודד עם האתגר הפרוגרסיבי היו מקומיים ונישתיים, ולא הייתה תגובה מערכתית כוללת שהולמת את ממדי האתגר.
המסמך קורא לקהילות היהודיות להתמודד עם השיח הפרוגרסיבי באמצעות דחייה חד משמעית של ניסיונות לכפות על היהודים את הפרשנות הפרוגרסיבית החיצונית למעמדם בחברה. רק ליהודים נתונה הזכות לעצב בעצמם את הנראטיב היהודי והחוויה היהודית. יש לדחות את השיח הפרוגרסיבי הדיכוטומי הנוכחי שתופס את היהודים כחלק מהממסד הלבן המדכא, ובכך מבטל את החוויה וההיסטוריה היהודית הישראלית הייחודית.
3. המסמך מתאר את הדברים הבסיסיים שצריכים לקרות כדי לאתגר את 'הרמיסה' היהודית והישראלית בשיח הפרוגרסיבי:
ניסוח והגדרה מדוייקים ומוסכמים של האתגר כבסיס ליצירת פעולה משותפת של קהילות וארגונים יהודיים.
מוביליזציה של מסה קריטית של ארגונים ויוזמות שיאתגרו את השיח הפרוגרסיבי הרומס בזירות מגוונות.
השקעה בשדה של קשרי קהילה (community relations) שהארגונים השייכים לו אחראים ליצירת ממשקים ושיתופי פעולה עם קהילות מיעוטים אחרות ועם אקטיביסטים ופעילי שטח.
עדכון של המודלים היהודים לניהול קשרי ממשל ולובי, אשר היו מבוססים עד כה, על יכולת לפעול רק בנוגע לנושאים שיש סביבם קונצנזוס יהודי רחב.
שינוע קולות מהימנים מהשמאל היהודי נגד השיח הפרוגרסיבי הרומס.
4. המסמך הנוכחי מתמקד אך ורק באתגר היהודי והישראלי הנובע מהמבנה של השיח הפרוגרסיבי. קוצר היריעה לא מאפשר לנו לבחון את ההקשר הרחב יותר של הקצנה בשיח בין שמאל לימין בארה"ב והקיטוב הפוליטי והחברתי החריף בארה"ב. קל להתעלם או לפספס את האיום משום שהוא הרבה פחות בוטה או אלים מהאנטישמיות שמקורה בימין הקיצוני ובאסלאם הרדיקלי.
5. האתגר הפרוגרסיבי חותר תחת התמיכה הדו-מפלגתית בישראל ולכן גם תחת יחסי ישראל ארה"ב, ולפיכך הוא מהווה אתגר לביטחון הלאומי של ישראל. האתגר מפלג את הקהילות היהודיות בארה"ב, ולמעשה מהווה איום גם על תפיסת העמיות היהודית.
נושא בוער
6. אתגר 'השיח הפרוגרסיבי הרומס' מתייחס לשלילה מבנית, אך לא תמיד מכוונת, של ישראל ושל מימדים חשובים בחיים הקהילתיים של יהדות ארה"ב. אופן 'הקטלוג' של יהודים וישראל בשיח הפרוגרסיבי, חותר תחת חיי הקהילה היהודית בארה"ב, מעמדה של ישראל בארה"ב ותורם לאווירה של עוינות אפליה ודעה קדומה נגד יהודים. התוצאה היא שמתערערת זכותם של היהודים להגדיר בעצמם את מי שמייצג אותם, את הערכים שלהם, את הפגיעות שלהם, את הנראטיב שלהם ואת החוויות שלהם (ראו: 'השיח הפרוגרסיבי הרומס: גרסה א'.').
7. נושאי הליבה הקשורים לאתגר הפרוגרסיבי ליהודים מחוברים ישירות לשאלות החברתיות הבוערות ביותר בשיח האמריקאי. ולכן, תחושות הדחיפות והמודעות מהוות גם הזדמנות למוביליזציה יהודית רחבה אל מול האתגר, המבוססת על הבנה ברורה ומשותפת של מהות האיום.
מי ממסגר את הנרטיב היהודי?
8. בין השיח הפרוגרסיבי לחיים היהודים הקהילתיים בארה"ב יש התנגשות רעיונית, שמתבטאת לעיתים בעוינות, באפליה ובדעות קדומות נגד יהודים – השיח הפרוגרסיבי מבסס את המאבק לצדק חברתי על בסיס חלוקה בינארית לצבע העור (לבנים, מול people of color), ומעמד חברתי - והקטגוריות הללו לא מצליחות להכיל את הייחודיות שבזהות, בחוויה ובפגיעות היהודיות.[3]
9. המאבק הפרוגרסיבי מתמקד במנגנון הדיכוי החברתי, אשר יהודים נתפסים כחלק ממנו. היהודים מוגדרים כלבנים, כפריווילגים, וכמדכאים בשיח הפרוגרסיבי, ובפועל, היכולת שלהם נפגעת לקדם אג'נדות קהילתיות, למסגר בעצמם את מערך הערכים שלהם, את היחסים עם ישראל, או אפילו לטעון לאפליה או אי-ביטחון אישי או קולקטיבי ונגד אפליה.[4]
אי הכרה בייחודיות היהודית
10. השיח הפרוגרסיבי אינו מכיר בהיסטוריה או בהווה של אפלייה נגד יהודים, בכך שיהודים רבים תופסים את עצמם כעם (ולא רק כדת). השיח הפרוגרסיבי חותר תחת הלגיטימציה של הקשר המיוחד של יהודים לישראל, ומצייר תכופות ארגונים קהילתיים יהודיים כחלק ממנגנון הדיכוי החברתי, או כתומך 'בכיבוש'.
11. בהתאם לכך, גוברת הדרישה להפסיק את 'היחס המיוחד' כלפי היהודים וכלפי ישראל.[5] דרישה זו היוותה את הבסיס לקריאת תגר, שגברה בצורה בולטת במהלך מבצע שומר החומות, על הסטטוס קוו של היחסים המיוחדים של ארה"ב-ישראל. רבים בתנועה הפרוגרסיבית מבקרים את מדיניות החוץ האמריקאית על כך שהיא לא מתייחסת לישראל כשחקן 'הרע', כפי שהשיח הפרוגרסיבי מצייר אותה.[6]
12. במהלך המבצע בעזה, הפרוגרסיבים השתמשו נגד 'ההחרגה של ישראל' בנימוק של 'הוגנות התוצאה' (Equity of outcomes) - . מושג זה מבוסס על התפיסה שאם תוצאה של מצב, תהליך או קונפליקט מסויים היא שקבוצה אחת נהנית מיתרון על קבוצה אחרת, אזי המסקנה ההגיונית היא שהקבוצה בעלת היתרון גוזלת באופן לא הוגן מהשנייה (תוצאה הנמדדת, למשל, בעושר בעת שגרה; או, במספר הגופות, בעתות משבר, כמו זה בעזה). 'הוגנות התוצאה' נותנת אינדיקציה ברורה היכן יש להטיל אשמה. בסבב הלחימה האחרון, נקודת מבט זו חיזקה את הטענות לגבי הכוח 'הלא פרופורציונלי' בו השתמש צה"ל ואת חוסר האיזון בנפגעים כראיה לאשמות על שימוש בלתי מידתי בכוח.[7]
קהילות יהודיות ופרו-ישראליות במגננה
13. במהלך מבצע שומר החומות, קהילות יהודיות ופרו ישראליות התקשו לקדם את סדר היום שלהם והתמודדו גם עם מאפייני השיח הפרוגרסיבי וגם עם היותה של הקהילה היהודית מקוטבת בנוגע ישראל.
רמיסת היהדות בשמאל עוברת לשיח המרכזי
14. אנטישמיות מנורמלת - סביבה כללית של קיטוב והקצנה אפשרה קבלה ונרמול הולכים וגוברים של רגשות אנטי-ישראליים ואנטישמיים שבוטאו כחלק אינטגרלי מהשיח הפרוגרסיבי. התשתית הארגונית הפרוגרסיבית החזקה ומנהיגים בולטים 'שסימנו' את ישראל[8] חיזקו זאת באופן ניכר.
המשבר בשמאל היהודי
הקיטוב והפילוג בשיח הכללי חודרים גם לשיח בזרם המרכזי של הקהילה היהודית, ומונעים ממנה להתמודד בצורה אפקטיבית עם הרמיסה היהודית בשיח הפרוגרסיבי. הקיטוב מביא לכך שאין הסכמה אחידה אודות המשמעות של השיח הפרוגרסיבי והשפעתו על הקהילה היהודית. ברקע, המחלוקת שעוררה הלחימה בעזה סביב ישראל החריפה את הדינמיקות האלה, והובילה ל:
מתחים בשמאל היהודי בנוגע למשמעות הציונות כיום ואפילו מחלוקת על היחס והמתאם בין אנטי-ציונות לאנטישמיות.[9]
מחלוקות בשמאל היהודי לגבי השאלה אם יהודים מופלים היום בשיח הפרוגרסיבי.[10]
עמידה של יהודים בחזית ההתנגדות לישראל בעימות בעזה:תנועות יהודיות בשמאל הקיצוני היהודי זוכות להבלטה בהתנגדותן לישראל ומהוות את הקולות המצוטטים ביותר על ידי דמויות פרוגרסיביות.[11]
חוויה של הלם וניכור בקרב יהודים בשמאל המרכזי מצד התנועות הפרוגרסיביות על בסיס הקשר או התמיכה שלהם בציונות; לפיכך, איום הניתוק בין יהודים כאלה וישראל הולך וגובר, משום שההתנערות מישראל או מהציונות, הפכה להיות תנאי סף לקבלה של יהודים למעגלים פרוגרסיביים.[12]
מדוע כשלה הקריאה לפעולה בזמן העימות האחרון?
15. ברמה המוסדית, הקהילתית והאישית, התגובה הפרוגרסיבית לעימות האחרון בישראל ובעזה היוותה קריאת השכמה בנוגע למעמד הקהילה היהודית וגופים פרו-ישראליים בשמאל. התגובות הראשוניות של ארגונים יהודיים לאחר פרוץ המלחמה כללו פגישות של מנהיגים יהודיים עם קובעי מדיניות, יוזמות של הקונגרס שמובלות על ידי דמוקרטים יהודים, מוסדות שכינסו עצרת וירטואלית גדולה, קמפיינים במדיה החברתית, יוזמות סיוע וכן יוזמות של פעילים אינדיבידואלים. ואולם מספר גורמים מנעו היווצרותה של תגובה קולקטיבית ואפקטיבית מצד הקהילה היהודית לאתגר הפרוגרסיבי בזמן הלחימה:
קושי להשפיע על השיח הפרוגרסיבי שמתנהל כמו מועדון חברים סגור. השיח הפרוגרסיבי הוא דוגמטי ואקסקלוסיבי, הוא עוין לניסיונות לאתגר אותו ואת המסרים המרכזיים שלו. רק פרוגרסיבים יכולים לשנות את השיח מבפנים, ורק אם הם אומרים את מה שמצופה מהם. ניסיונות של בודדים פרוגרסיביים לקרוא תגר על הרמיסה היהודית, בד"כ מביאה לקטלוג שלהם כ'פרוגרסיביים בתחפושת'.
זה לא (רק) ישראל – התנהלות הקהילה היהודית המרכזית משקפת בפועל תפיסה שהביקורת כלפי ישראל היא הסיבה היחידה לאתגר הפרוגרסיבי העומד בפני הקהילה היהודית. אין הכרה ממשית באיום הפרוגרסיבי הרומס לקהילה היהודית גם במימדים הרבים שאינם קשורים לישראל.
גישות שונות בנוגע לאתגר המלחמה בעזה – ניתן לזהות שלוש גישות שונות של ארגונים פרו-ישראליים בהגנה על ישראל בזמן הלחימה בעזה: בגישה הראשונה היו אלה שהגנו על תגובת ישראל נגד החמאס ומשכו את תשומת הלב לפגיעותה של המדינה ביחס לאיום מצד החמאס. גישה אחרת הדגישה את האנטישמיות האינהרנטית שמגולמת בהאשמת יהודים בהתנהגות של ישראל. בגישה שלישית היו אלה שקראו תיגר על החיבור בין המאבק הפלסטיני למאבקם של השחורים נגד גזענות בארה"ב. כולם חלקו בפועל את ההתנגדות לאופן שבו השיח הפרוגרסיבי העכשווי ממסגר את הזהות, החוויה והפגיעות היהודית הקולקטיבית או האישית.
ואולם, השחיקה בלכידות הקהילתית[13] הפריעה למאמצי הקהילות לגבש תגובה יהודית קולקטיבית לאתגר הפרוגרסיבי. הדינמיקה הזו הוחרפה לנוכח הנטייה הגוברת של יהודים פרוגרסיביים לראות במוסדות של קהילות יהודיות כקשורות למבני הכוח החברתי המדכאים בישראל ובארה"ב.
16. ללא לכידות קהילתית, הבנה משותפת של האתגר וחזון משותף, הקהילה היהודית לא הצליחה לייצר מענה קולקטיבי, מערכתי קוהרנטי ונהיר, ולכן כל הניסיונות לאתגר את האיום הפרוגרסיבי בזמן הלחימה בעזה נותרו מאוד הקשריים, מקומיים ומוגבלים.
חזון ואסטרטגיה מנחים
17. 'ההתפרצות' של השיח הפרוגרסיבי נגד ישראל מאז המבצע בעזה מהווים גם הזדמנות משום שהוא לא מאפשר יותר להתעלם מההשפעה שלו על הקהילה היהודית. חלון הזדמנויות זה עשוי ליצור בשלות לפתח הבנה משותפת וחזון מלכד כלפי האתגר.
18. תגובה מערכתית – קיים צורך לפתח סביב האתגר תגובה יהודית שהיא מערכתית ונרחבת, שמבוססת על תפיסה רחבה של מאפייני האיום וההשלכות שלו. תנאי סף לפיתוח תגובה כזו נעוץ בשיח פנימי בתוך הקהילות היהודיות שמטרתו הבנה משותפת של האתגר וחזון מלכד של הנעה לשינוי; ובהנעה לפעולה גם קבוצות שפועלות מחוץ לממסד היהודי.
19. ניסוח החזון אודות הנראטיב היהודי וההגדרה עצמית – יש לחתור לקבל הכרה בייחודיות של הפגיעות היהודית שאינה 'נתפסת' בשיח הפרוגרסיבי, משום שיהודים מקוטלגים לרוב כלבנים מדכאים. ולכן הכרה בייחודיות החוויה היהודית תאפשר ליהודים להגדיר בעצמם את הזהות, החוויה והפגיעות היהודית. במציאות הרצויה, יהודיים יוכלו לקדם אג'נדה יהודית ופרו-ישראלית בלי להתנצל; וליהודים תהיה לגיטימיות לטעון לפגישה בביטחון האישי או הקולקטיבי ולאפליה.
20. גיוס הקהילות היהודיות סביב האתגר הנוכחי – לקהילות היהודיות היו הישגים רבים במאבק באנטישמיות ובאנטי-ציונות מצד השמאל הפרוגרסיבי בשנים האחרונות, במיוחד באימוץ הממסדי הנרחב שהם דחפו לו של הגדרת האנטישמיות לפי הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA).[14] ההמלצות והדגשים בסעיפים הבאים מתמקדים במיוחד באיום הנשקף מגורמים אנטישמיים ואנטי-ישראליים שניזונים מהשיח הפרוגרסיבי העכשווי, ומנסות להשית על סדר היום על הזרם המרכזי.
21. גיוס מסה קריטית של ארגונים, יוזמות ומנהיגות מחוייבת לתגובה לאתגר. לנוכח הקיטוב בקהילה היהודית, אין זה סביר שהקהילה היהודית תאמץ עמדה אחידה נגד האתגרים העולים מהתנועה הפרוגרסיבית. ואולם גיוס של כמה עשרות ארגונים כאלה בעלי הבנה משותפת, גם אם מגוונים, היא אפשרית ויהיה ביכולתה לאתגר בצורה יעילה על הרמיסה היהודית בשיח הפרוגרסיבי. הגיוון של הקהילה היהודית, שנתפס פעמים רבות כנטל בניסיון לגבש עמדה אחידה, יכול להיות נכס בהתמודדות עם האתגר הפרוגרסיבי, ולשחקנים שונים עשויים להיות תפקידים שונים ומשלימים.
22. יש להגדיר במדוייק את האתגר כדי ליצור הבנה משותפת – כיום השיח הפרוגרסיבי אינו מוגדר, ואין כלל הסכמה לגבי מאפייניו בקהילה היהודית. ואולם הבנה משותפת ומוסכמת על מעגלים יהודים רחבים אודות חומרת האתגר, היא קריטית לצורך יצירת חזית יהודית מאוחדת אל מול השיח הפרוגרסיבי הרומס. רק חזית יהודית רחבה ומאוחדת סביב האתגר הזה תוכל לערער על 'ההשטחה' בפועל של הזהות היהודית, ולטעון שדינמיקה זו מביא לעוינות, לדעות קדומות או לאפליה נגד יהודים. ארגונים קהילתיים יהודיים צריכים להוביל את המאמצים האלה.[15]
23. השקעה בשדה קשרי הקהילה - תחום קשרי הקהילה היהודי ממנף באופן מיוחד עשורים של ניסיון בבניית ושימור קשרים, היסטוריה של מאבק באפליה וממלא תפקיד חיוני באיחוד קהילות יהודיות וביכולות ליצור קואליציות שיקדמו את האינטרסים והערכים היהודים המשותפים. יש להביא בחשבון צורך מוגבר בהשקעה אסטרטגית וביכולות מחקר ופיתוח.[16]
24. הערכה מחודשת של הצורך לבנות קונצנזוס סביב סוגיות ליבה קהילתיות – ארגונים קהילתיים יהודיים אינם נבחרים בבחירות, ולכן יכולים לטעון שהם מייצגים את הקהילה היהודית רק סביב נושאים שנמצאים בקונצנזוס בקהילה. הקיטוב בקהילה היהודית והאתגר הפרוגרסיבי מחייבים מסורתית חשיבה מחדש על מודלים של פעילות במציאות מקוטבת ומבוזרת, הנשענים על יצירת קואליציות אד-הוק מגוונות.
25. טיפוח נוכחות בשטח - ברשתות ובתנועות האקטיביסטיות המבוזרות, עולים קולות קיצוניים ולא ממסדיים, ביניהם גם גורמים אנטי-ציוניים. בהכללה, השמאל היהודי הציוני, מצד אחד, המיוצג בעיקר במסגרת הממסד היהודי נעדר באופן מסוכן מהשיחה. במיוחד בתנועה הפרוגרסיבית, לפעילות שטח לרשתות ולתנועות האקטיביסטיות המבוזרות יש השפעה גדולה במיוחד על השיח הפרוגרסיבי. מצד שני, כיום יש גם הזדמנות פז למנף את נוכחות השיא של היהודים המעורבים מבחינה פוליטית וחברתית שרבים מהם חווים אנטישמיות מהשמאל באופן ישיר בפעם הראשונה.[17]
26. הקולות הליברליים, והפרוגרסיביים במיוחד, הם קולות יקרי ערך בקריאת תיגר על השיח הפרוגרסיבי לגבי היהודים. רק פרוגרסיביים עשויים להשפיע על השיח הפרוגרסיבי, ולכן במציאות המקוטבת התפקיד של הקולות היהודים מהשמאל חשוב במיוחד.
סוף
_____
[1] לשם ניתוח מעמיק ומקורות, אנא ראו אתTrend Monitorהמתחקה אחר השיח בעקבות העימות האחרון בישראל ובעזה כאן.
[2] גרסה א' מתארת רמיסה זו כ'תוצר לוואי' של חוסר המתאם (mismatch) בין הפרדיגמות הפרוגרסיביות ואופן החיים היהודיים הקהילתיים בארה"ב. היא מדגישה שהתופעה לא ניזונה בהכרח משנאה, אלא נתמכת על ידי המסגור היהודי בשיח הפרוגרסיבי. ראו גם כאן.
[3] חוסר המתאם הרעיוני הזה בא לידי ביטוי במהלך העימות האחרון בנרטיבים הפרוגרסיביים שמסגרו את ישראל כעריץ הקולוניאלי. הדבר עלה בצורה בולטת בהשוואות של ישראל לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד; בחיבור של המאבק הפלשתינאי בתחום ומחוץ לגבולות הקו הירוק עם מאבק האמריקאים השחורים ושיח על התמיכה היהודית בישראל כשיתוף פעולה עם גזענות (מתואר ביתר פירוט כאן).
[4] ראו למשל:
§ היחס ליהודים כנטע זר בקרב חוגים פרוגרסיביים בא לידי ביטוי ב: העדר בעלי ברית נגדה אנטישמיות; דחיקה לשוליים ממעגלי הקהילה הגאה (ראו לדוגמה, כאן, כאן וכאן); דחיקה לשוליים בתכניות גיוון, שיווין והכללה; דחיקה מהמדיה החברתית כמו כאן; בתוך חוגי סטודנטים פרוגרסיביים; התקרית של משאית האוכל בפילדלפיה; ואפילו דיונים שגלשו לטיבה של ספרות ילדים.
§ רמיסת הקולות היהודיים מביא לדה-לגיטימציה של פעילות יהודית נגד אנטישמיות: למשל לאחרונה, בקמפיינים של פעיל מרכזי וכן באקדמיה. גוונים של איומי ההשקטה ממסגרים את ההסברה היהודית כניצול מאיים של כוח המשתקף בטענות של אילהאן עומאר על הטרדה מצד דמוקרטים יהודים.
[5] הדרישה להפסיק את היחס המיוחד ליהודים מתועלת גם כדי לגנות את הנראטיב היהודי שמדגיש את הייחודיות של האנטישמיות בהשוואה לצורות שנאה אחרות. ראו למשל בשבועות האחרונים: דיון כאן וכאן; ודיון בנוגע לחבורת הSquad ובעלי ברית כאן.
[6] ראו למשל: חברת הקונגרס אילהאן עומאר, באן קי-מון, ובעצומה זו לנשיא ביידן החתומה על ידי "קואליציה גלובלית של מנהיגים - מהחברה האזרחית ועד לאקדמיה, פוליטיקה וזוכי פרס נובל" הטוענים ש"יישום עקבי של מדיניות זרה בנוגע לזכויות יכול לאותת למנהיגי ישראל שהפרת החוק הבינלאומי לא תוכל להימשך ללא מתן דין וחשבון."
[8] הפלטפורמה הבולטת למרכוז השיח הפרוגרסיבי האנטי-ישראלי והאנטישמי הייתה ברורה (ראו פרטים ב- Trend Monitor המתחקה אחר השיח בעקבות העימות האחרון בישראל ובעזה כאן):
§ תפקיד ה- Squad הוא להנכיח מדיניות לרטוריקה האנטי-ישראלית.
§ סיקור בולט ומקיף 'שלא ניתן לפספס' המשדר את הנקודה שיש קרע הולך ומעמיק בין הדמוקרטים סביב התמיכה בישראל ולחץ הולך וגובר על ביידן מהאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, כהתפתחויות חדשות משמעותיות.
§ במעגל שהולך ונעשה רחב וקולני יותר של קולות ביקורתיים כלפי ישראל, כולל בני ברית פרו-ישראלים ותיקים.
§ דחיפה נגד תמיכה בישראל מקולות פרוגרסיביים רבי עוצמה.
§ הקשר בין אי הסכמה לקמפיין הישראלי לבין דרישות להגביל או להתנות את הסיוע נמצא במרכז הבמה.
[9] ראו כפי שהתבטא לאחרונה במהומה סביב עצרת 'אין פחד' בוושינגטון, די. סי.
[10] בקרב קהילות וארגונים מסוימים, קיטוב והקצנה גוברים, משמעותם הייתה שעמדות של לא-ציונים, אנטי-ציונים וציונים ביחד אינן אפשריות עוד.
[11] ראו בשבועות האחרונים לדוגמה: אילהאן עומאר, ג'מאל באומן, נינה טרנר וכאן.
[12] הדינמיקה נידונה בהרחבה כאן. 'חומת אש' המפרידה בין היהודים לבין ישראל מחוזקת גם כשהקווים בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות מיטשטשיםבכוונה - תוך התמקדות בתגובות היהודיות על הפרדת רגשות אנטי-ישראליים מאנטישמיות - וכשהיהודים מואשמים בהתנהגותה של ישראל, מה שמעמיד בסכנה את תגובות המחאה היהודיות נגד האשמה על ההתנהגות של ישראל.
[13] הלכידות המתפוגגת של הקהילות היהודיות היא מגמה ישנה המבוססת על פילוג דורי, אידאולוגי ודתי, על ביזור חברתי רחב וקיצוני ועל קיטוב שסביר להניח שמאיץ את התפתחותה.
[14] הגדרת הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA) מתייחסת לצורות רבות של אנטישמיות כפי שהיא נראית בשמאל, לרבות: שלילת זכות העם היהודי להגדרה עצמית, למשל בטענה כי קיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני; החלת סטנדרטים כפולים בדרישה ממדינת ישראל להפגין התנהגות שאינה מצופה או נדרשת משום אומה דמוקרטית אחרת; עריכת השוואות בין המדיניות העכשווית של ישראל לזו של הנאצים; והחזקת היהודים כאחראים באופן קולקטיבי למעשיה של מדינת ישראל.
[15] הדבר דורש ניווט במתחים בין הסברה מלמעלה למטה לבין השפעה מלמטה למעלה; נישה לאומית וממסדית מלמעלה למטה לבין גיוס מקומי של העולם היהודי; וגישות נוקושת יותר כלפי קודיפיקציה והגדרות לעומת התמקדות בהתערבות, העלאת מודעות ורגישות סביב הנושא.
[16] לאור ההערכה המחודשת הנוכחית בנוגע למבנה של תחום קשרי הקהילה בארה"ב, מסמך זה ממליץ בחום שהמועצה היהודית לענייני ציבור (JCPA) תישאר גוף לאומי עצמאי של רשת קשרי קהילות. התיאום של עבודת קשרי קהילה על ידי המועצה היהודית לענייני ציבור (JCPA) כגוף עצמאי וכגוף שמכנס סוכנויות ארציות ומועצות יהודיות לקשרי קהילה, ממלא תפקיד חשוב באיחוד הקהילות וביצירת קואליציות שיקדמו את האינטרסים והערכים היהודים המשותפים.
[17] ראו למשל, Zioness והקונגרס הציוני החדש.