משחקי הכס של המזרח התיכון

כותבים: ערן שישון, עדי לוי, אלכס גרינברג

תמצית מנהלים: התחרות על ההגמוניה האיזורית והביטחון הלאומי של ישראל

המזרח התיכון חווה תקופה של שינויים טקטונים במאזן הכוחות האזורי, וביתר שאת לנוכח החשת תהליך נסיגתה של ארה"ב מהאזור. מגמה זו הגבירה את התיאבון והתעוזה של מעצמות איזוריות עולות ויצרה מארג מורכב של שיתופי פעולה אד-הוק ובריתות בין גורמים יריבים.

התחרות על ההגמוניה האיזורית מתנהלת בין ארבעה כוחות איזוריים שלהם סדר יום ואידיאולוגיה שונים, כמו גם תומכים מקומיים, מיליציות נאמנות ושכירי חרב: 1) איראן ו'הציר השיעי'; 2) טורקיה וציר האחים המוסלמים; 3) המדינות הערביות הסוניות הפרו-מערביות עם דומיננטיות של סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים;  4) האסלאם הג’אהדי המזוהה עם ארגון המדינה האסלאמית ואשר נמצא במגמת בירידה. על אלה נוספת רוסיה אשר לה דריסת רגל משמעותית באזור.

איראן ושלוחיה ממשיכים להוות את האיום האזורי הגדול ביותר על ישראל. איראן משקיעה משאבים רבים לכתר את ישראל ב'מעגל של אש' גם בזמן משבר כלכלי עמוק. בפראפרזה על אימרתו של קיסינג'ר על ישראל,  נראה שלאיראן אין מדיניות פנים אלא רק מדיניות חוץ. [1]

הניסיון להמשיג את תפיסת הלוחמה האיראנית נגד ישראל שאנו מכנים 'מלחמה פתוחה ללא גבולות,' מעלה את הדברים הבאים: 

• ירי של עשרות אלפי טילים ממרחב גאוגרפי שמשתרע מאיראן ותימן עד רצועת עזה במשך תקופה של חודשים, בזמן שלישראל אין יכולת הכרעה, הכלה או התגוננות מול מספר עצום של מטרות איכות הפרוסות על שטח כ"כ גדול ובמרחק רב אחת השנייה. 

• מעגל האש נועד בראש ובראשונה לאפשר לאיראן 'מכה שנייה' קונבנציונאלית במקרה של התקפה על תכנית הגרעין שלה. 

• ואולם, התשתית של 'מעגל האש' מייצרת לאיראן אופציה צבאית גם של 'מכה ראשונה' קונבנציונאלית שבראי האיראנים יכול להביא למיטוט ישראל. השגת נשק גרעיני תעניק לאיראן חסינות מפני מתקפה חיצונית משמעותית ותמנע גם את האפשרות התיאורטית לשימוש בנשק כזה על ידי ישראל כתגובה למתקפה איראנית. השילוב בין פגיעה בעורף וברציפות התפקודית לאורך זמן רב, יביא בסופו של דבר להגירה שלילית ולקריסתה של ישראל.

טורקיה וציר האחים המוסלמים, לעומת זאת, מגלים פרגמטיות מעשית בנוגע לישראל בשלב הנוכחי, וישראל אינה נמצאת בראש סדר היום של הציר הזה. אולם השאיפות הטורקיות להגמוניה אזורית הופכות את אפשרות ההסלמה בין ישראל לטורקיה לכמעט ודאית לאורך ציר הזמן.

מסמך זה מתריע שכבר בסבב הלחימה המשמעותי הבא בין ישראל לחמאס קיימת סכנה של התנגשות והסלמה חסרת תקדים בין ישראל לטורקיה. טורקיה שינתה את גישתה בשנים האחרונות, והיא מתערבת צבאית בסכסוכים של בנות בריתה באיזור (באופן בולט לאחרונה בסכסוך בנאגורנו קארבאך[2]) היא שואפת לשאת את דגל המאבק הפלסטיני ואפילו העניקה אזרחות טורקית למנהיגי חמאס בגולה. כלל לא בטוח שטורקיה תסתפק בהתנגדות רטורית לישראל בסבבי הלחימה הבאים מול חמאס.

ישראל ניצבת גם בפני איום 'איזרור' הסכסוך (הפיכתו לסכסוך איזורי, על משקל בינאום) - לכאורה, תרחיש האיום האולטימטיבי והסביר מבחינת ישראל, הוא לחימה בחזית כפולה מול חמאס בעזה וחזבאללה בלבנון. אולם תרחיש מאיים יותר הוא הפיכה בפועל של החזית העזתית לחזית איזורית שבו מעורבות אקטיבית שתיים מהטוענות לכס האיזורי, איראן וטורקיה, תוך שיתוף פעולה ביניהן.

החתירה להגמוניה של טורקיה ואיראן שמה אותן על מסלול של חיכוך תמידי, ופעילותן בעיראק ובסוריה, ולאחרונה גם בחבל נגורנו קאראבך כמעט ויוצרת ביניהן מגע ישיר. כל זאת, על רקע של עוינות היסטורית בין האסלאם הסוני שמייצגת טורקיה לאסלאם השיעי שמייצגת איראן.

אולם, יש בין שתי המדינות  מנגנוני הידברות וגם אינטרסים חופפים, שאחד הבולטים שבהן היא התמיכה בתנועת החמאס – חמאס שנולדה כשלוחה עזתית של תנועת האחים המוסלמים במצרים, נתמכת על ידי טורקיה וקטאר מצד אחד, ועל ידי איראן וחזבאללה הלבנוני מצד שני. ולכן יש פוטנציאל גדול יותר מבעבר 'לאיזרור' הקונפליקט בין ישראל לעזה בעקבות ההסלמה המשמעותית הבאה.

למרות דימוי העוצמה הרוסית, ההשפעה שלה מוגבלת באיזור – רוסיה מנצלת את נסיגתה של ארה"ב להתבסס באיזור, אולם אין לה את היכולות או הכוונות להחליף אותה. אין לה בעלות ברית טבעיות באיזור ואפילו השפעתה על משטר אסד השפעתה מוגבלת. למרות אלה, היא הצליחה להפוך לשחקן מפתח ואפילו כמתווכת על בזירה הסורית ובמידה פחותה גם לוב.

האינטרסים הרוסים נמצאים בחיכוך מתמיד עם אלה של ישראל, אך גם עם אלה של יריביה טורקיה ואיראן. רוסיה משתדלת לרוב להימנע מעימות עם ישראל אולם פוטנציאל החיכוך בין שתי המדינות גבוה לנוכח המלחמה שמנהלת ישראל נגד התבססות איראן בסוריה, ומהווה מכשול בפני הרצון הרוסי להוביל את תהליך השיקום הכלכלי והצבאי של סוריה.

למרות מגמת נסיגתה מהאזור שתומכות בה שתי המפלגות הגדולות, להחלטות שמתקבלות בוושינגטון לגבי המזרח התיכון פוטנציאל השפעה גדול יותר מאלה שמתקבלות במוסקבה. כך, לאחר הבחירות שם, למדיניותה של ארה"ב כלפי איראן כמו גם יחסיה עם טורקיה וסעודיה – סוגיות ששני המתמודדים לנשיאות חלוקים עליהן עמוקות – תהיה השפעה עמוקה על יחסי הכוחות במזרח התיכון.

להסכמים המדיניים של ישראל עם איחוד האמירויות ובחריין עשויות להיות השלכות על יכולתה של ישראל להתמודד עם מערך האיומים האיזורי: מעמדה של ישראל צפוי להשתדרג עד כדי הפיכתה באופן מעשי לחברה בגוש המדינות הערביות המתונות. אינטרס מרכזי של ציר זה הוא לבלום את החתירה להגמוניה של טורקיה ואיראן. ריבוי השחקנים והעדר הגמון מובהק בציר זה, יצר פרקטיקה של קואליציות אד הוק סביב נושאים שונים, שבחלקן השתלבה ישראל בפועל עוד לפני ההסכמים האיזוריים.

ההסכמים עשויים לבשר מהפך במעמדה של מדינת ישראל במזרח התיכון - מעבר ליתרונות הביטחוניים, המדיניים והכלכליים הפוטנציאליים, הטאבו על 'הנורמליזציה' עם ישראל בעולם הערבי נשבר. המילה 'נורמליזציה' שהפכה למילת גנאי בערבית, נישאת היום תדיר בפי מנהיגים באזור ללא מבוכה. זהו מהלך חשוב וגם אמיץ מצד מנהיגי המדינות הערביות שעשוי לשבור מחסום פסיכולוגי שמנע עד כה את שילובה של ישראל באיזור.

הסוגייה הפלסטינית נדחקה לקרן זווית, כרגע. נדמה שמדינות ערב איבדו עניין בסוגיה הפלסטינית ואף אינן טורחות כבעבר לשלם מס שפתיים לנושא זה. ההישגים המדיניים של ישראל בזמן כהונת טראמפ, נתפסו כתבוסה פלסטינית שזכתה במקרה הטוב לתגובה ערבית רפה. סירוב הליגה הערבית לגנות את איחוד האמירויות בעקבות הסכם השלום עם ישראל בהשוואה לסילוקה של מצרים מהליגה הערבית לכמה שנים בעקבות הסכם השלום עם ישראל, הן עדות לשינוי הגדול ביחס לסוגיה זו.

 ואולם, ישראל עלולה לשלם בעתיד מחיר יקר על ניהול סכסוך כושל עם הפלסטינים – למרות שנדמה שהסכסוך עם הפלסטינים יצא 'להפסקת פרסומות', הסכסוך ימשיך להוות סוגיה אסטרטגית בעלת חשיבות עצומה לעתידה של מדינת ישראל שבלא ספק ימשיך ליצור אתגרים מתמשכים לישראל.

כך למשל, בעקבות תהליך הפיוס הפנים פלסטיני שמובילה טורקיה ולאור תחושת הפלסטינים שהופקרו על ידי הליגה הערבית – הכדור הפלסטיני עלול לנחות דרך קבע במגרש של הציר הטורקי  במקום בקואליציית המדינות הערביות. לכך עשויות להיות השלכות משמעותיות על הסכסוך שנדון בהם במסמכים הבאים.