כלכלה איראנית

הגדרה

​

המושג 'כלכלה איראנית' מאפיין את מצבה הכלכלי של איראן ומתאר את המוסדות הכלכליים המרכזיים ואת המגמות הפוליטיות המשפיעות כיום על הכלכלה האיראנית.

​

עקרונות הכלכלה האיראנית

​

החוקה האיראנית קובעת שני עקרונות כלכליים מרכזיים:

​

• עקרון הצדק האסלאמי – החוק והמסורת האסלאמיים מחייבים הבטחת צרכים בסיסיים, תעסוקה ופנאי לכל האזרחים ואוסרים על לקיחת סיכונים וצבירת הון. על פי גישה זו, צמיחת המשק אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של המדינה.

• עקרון ההסתמכות העצמית – על מנת להבטיח את עצמאותה הכלכלית של איראן, מוגבלת הבעלות הזרה.

​

עקרונות אלה באים לידי ביטוי בכלכלתה הריכוזית של איראן הנשלטת בידי המדינה. המשק מחולק בין המגזר הממשלתי, ששומר על עקרון ההסתמכות העצמית, לבין המגזר הקואופרטיבי, המספק סחורה ושירותים בהתאם לעקרונות הצדק האסלאמי.

​

השחקנים הראשיים בכלכלה האיראנית

​

הכלכלה האיראנית נשלטת בידי המדינה. כמעט ואין בה ייצור פרטי והשקעות פרטיות מוגבלות מאוד.

​

שלושה שחקנים עיקריים שולטים בכלכלה האיראנית:

​

1. תעשייה בשליטת המדינה – עד כ- 60 אחוזים מהיצור האיראני, כולל התעשיות הגדולות, מוחזק בידי המדינה. חברות בבעלות המדינה מחויבות לעמוד ביעדי ייצור שנקבעים על-ידי המג'ליס (הפרלמנט האיראני).

2. בוניאד, או ארגוני הצדקה האסלאמיים, מייצגים את המגזר הקואופרטיבי בכלכלה האיראנית. הם שולטים בחלק גדול מהכלכלה (מלבד תעשיית הנפט), ונחשבים ללא יעילים. הם זוכים לסובסידיות ממשלתיות ולהקלות מס, ומחויבים למנהיג העליון.

3. הבזאר הוא המגזר האחראי על ייבוא, ייצוא וסחר קמעונאי בתוך איראן. לאנשי הבזאר השפעה רבה על המדיניות הכלכלית. עם זאת, חלקם בשוק הולך וקטן, שכן תעשיינים ובעלי ממון מהמגזר הממשלתי השתלטו על ערוצי ייבוא/ייצוא מסורתיים רבים.