חזון ישראל 15: האמנה הישראלית החדשה

תקציר מנהלים

 

אתגר הצמיחה המכלילה וחזון ישראל 15 

 

1. חזון ישראל 15 קורא להפיכתה של ישראל לאחת מחמש-עשרה המדינות המובילות בעולם באיכות החיים של תושביה. לצורך כך ישראל חייבת לחוות קפיצת מדרגה כלכלית וחברתית, שתתגבש כתוצאה מצמיחה מהירה ומתמשכת בשיעור של 3.5% לשנה לכל הפחות. כדי שצמיחה זו תהיה מכלילה, וכדי שהפערים הקיימים בחברה הישראלית יצטמצמו, על השכבות החלשות ואזורי הפריפריה לצמוח בשיעור שנתי של 5% לפחות (להלן, 'קפיצת המדרגה של ישראל').

2. קפיצות מדרגה הן תופעה נדירה, שהיא תוצאה של 'סערה מושלמת' שבה נפגשים מדיניות כלכלית מוצלחת; בשלות חברתית, פוליטית ואידיאולוגית; מנהיגות; ומגמות עולמיות חזקות. קפיצת מדרגה היא תופעה 'על-כלכלית', ועל כן אין די בידע כלכלי כדי להבינה ואין די בצעדים כלכליים כדי לגבשה. יתרה מכך, אין 'מתכון' לקפיצת מדרגה, וכל מדינה שזינקה פילסה את דרכה הייחודית. עם זאת, מחקר בינלאומי ולימוד המאפיינים המשותפים של מדינות שזינקו מצביעים על כך שיש ביניהן מכנה משותף נרחב.

3. אחד הלקחים המרכזיים הוא שתנאי הכרחי לכך שתתגבש קפיצת מדרגה הוא שהצמיחה תהיה מכלילה (inclusive) ובת-קיימא (sustainable). קרי, יש לתרגם את פירות הצמיחה לעלייה בהכנסה לנפש ולשיפור באיכות החיים של כלל האוכלוסייה.

4. הכללה, משמעה מתן הזדמנות הוגנת לכלל תושבי המדינה להשתתף בצמיחה וליהנות מפירותיה, באמצעות צבירת הון ומימושו. היא באה לידי ביטוי בהון כלכלי, דוגמת דירה או חיסכון פנסיוני; בהון אנושי, דוגמת השכלה או בריאות; או בהון חברתי, דוגמת רשתות וקשרים חברתיים שיוצרים הזדמנויות עסקיות או השפעה פוליטית.

5. בכל המדינות שזינקו נוצר שילוב מקומי וייחודי בין צמיחה על בסיס כוחות השוק, במובן זה שהמחירים במשק נקבעו על פי ביקוש והיצע, לבין התערבות ממשלתית ממוקדת במספר תחומים בעלי חשיבות רבה לצמיחה או להכללה באמצעות מדיניות פיתוח או רגולציה. 

6. האתגר שניצב בפני ישראל הוא לחולל קפיצת מדרגה כזו באמצעות צמיחה מכלילה. 

7. עם זאת, בשנים האחרונות דווקא התרחבו הפערים החברתיים וגדל מעגל העוני עד כדי כך שגם מעמד הביניים הישראלי מתקשה לשאת בנטל. מצוקה זו התפרצה בחודשים האחרונים בתחומי הדיור, המזון, התקשורת והתחבורה, וביתר שאת בשבועיים האחרונים.

 

צמיחה מכלילה בישראל

​

1. המורשת הכלכלית והחברתית של ישראל יצרה שילוב ייחודי בין כלכלת שוק ויוזמה פרטית לבין ערכים חברתיים של ערבות הדדית, על בסיס המבנה של הקהילה היהודית שנוצר בגולה. שורשיו של שילוב זה נעוצים עוד בימי העלייה הראשונה והשנייה והיוו סיבה מרכזית ללכידות הפנימית, לשגשוג ולחוסן של היישוב היהודי בארץ ישראל. 

2. בעשרים וחמש שנותיה הראשונות של המדינה, עוצבו החברה הישראלית וחיי הכלכלה שלה על ידי ממשלה גדולה וחזקה ומוסדות בעלי זיקה עמוקה למורשת הסוציאליסטית. מודל זה השיא הישגים עצומים וחולל קפיצת מדרגה חברתית וכלכלית בין השנים 1972-51.

3. ואולם, משנת 1973 נקלעה ישראל למשבר שהגיע לשיאו עם התמוטטות מערכת הבנקאות ותקופת ההיפר-אינפלציה באמצע שנות ה-80. תקופה זו ידועה כ'עשור האבוד של הכלכלה הישראלית', אך ניתן לראותה גם כתקופת ההסתגלות שנדרשה למעבר לגישה כלכלית וחברתית חדשה הנהוגה בישראל מאז.

4. הגישה הכלכלית הנוכחית מתבססת על עקרונות כלכלת שוק, על מדיניות של חשיפת המשק לייבוא, ועל הפרטה של נכסים ושירותים ציבוריים תחת ההנחה שהשוק הפרטי יעיל וגמיש יותר מהמגזר הציבורי. גישה זו, שהיא נחלתן של כל ממשלות ישראל בעשרים וחמש השנים האחרונות מאז עסקת החבילה של 1985, הביאה הישגים רבים, אך יצרה בעיות מורכבות:

   1. מצד אחד, ישראל נחלצה מחורבות המשבר הכלכלי שהתרחש בין 1985-74, שבה למסלול של צמיחה ואיתנות כלכלית ופיננסית, דיכאה את האינפלציה, והשיבה רבים מהחובות שצברה;

   2. מצד שני, מדיניות זו הגבירה את הפערים החברתיים, שחקה את מעמד הביניים והרחיבה את מעגל העוני, מבלי להביא לקפיצת מדרגה. קרי, ישראל לא מזנקת והצמיחה שלה איננה מכלילה.

5. השחיקה השיטתית והמתמשכת באיכות החיים של מרבית אזרחי ישראל בשנים האחרונות נובעת משילוב של שכר ריאלי מדשדש; עליה ריאלית משמעותית ביוקר המחיה המתבטא במחירם של מוצרי היסוד ובעיקר דיור, מזון, חינוך וגידול ילדים, תחבורה, תקשורת, בריאות, חשמל ומים, וגם בעלות הפנסיה; ושחיקה בכמות ובאיכות השירותים הציבוריים שהטילה נטל נוסף על האזרחים.

6. הילדים והדור הבא  הם הקורבן של תהליך זה: במקרים רבים, קשיי הפרנסה של ההורים והשחיקה בשירותים הציבוריים פוגעים בחינוך הילדים, בבריאותם, ובנכסים העתידיים שנצברים לזכותם. כתוצאה מכך נפגעת יכולתם העתידית להתחרות במשק מתקדם ולהתפרנס בכבוד. יש בכך פגיעה מתמשכת וקשה בהון האנושי העתידי של מדינת ישראל. אחת ההשלכות של מציאות זו היא פגיעה אפשרית בנאמנותם העתידית למדינה ולמוסדותיה.

7. מציאות זו היא תוצאה של שילוב בין מספר גורמים עיקריים כגון:

   1. תופעת הגלובליזציה שמגבירה את הפערים החברתיים, מדירה עובדים בלתי-מיומנים, ויוצרת לחצים קשים על פרטים ועסקים ללמוד ולהתעדכן מבחינה מקצועית ואישית, שרבים מהם לא עומדים בהם;

   2. המשבר המתמשך ביכולתה של ממשלת ישראל למשול, קרי, לעצב מדיניות ולבצעה, שנמשך מזה שלושים וחמש שנים, ומגביל את יכולתה של הממשלה לטפל בסוגיות מורכבות בצורה מקצועית ועקבית;

   3. ישראל היא המדינה המפותחת היחידה שבה קצב גידול האוכלוסיה הוא גבוה ועומד על כ- 1.8% לשנה ומרוכז בשכבות החלשות;

   4. מדיניות ממשלת ישראל במגוון תחומים כגון מיסוי; הפרטה של שירותים ציבוריים ותחרות; קרקעות ודיור; תגמול נמוך למגזרים רבים כמו עובדים סוציאליים או שוטרים; או מדיניות שמרנית כלפי עסקים זעירים וקטנים;

   5. התנהלות ההסתדרות, ובעיקר הוועדים הגדולים, שמקטינים את הגמישות בשוק העבודה ובכך פוגעים בפריון; מקפחים את העובדים הלא-מאוגדים; מנציחים מונופולים שמייקרים את המחייה או פוגעים בשירותים הניתנים לאזרחים; ומגדילים את פערי השכר;

   6. הצלחת תאגידים גדולים לגרוף רווחים מונופוליסטים ולזכות בחלק הארי של המימון הבנקאי;

   7. הסטת תשומת הלב ומשאבים רבים לטובת ביטחון וקבוצות סקטוריאליות;

   8. ההייטק הוא מנוע צמיחה אבל לא מנוע הכללה: ההייטק אמנם הגדיל את הייצוא, הכניס השקעות זרות לישראל ושיפר את מאזן התשלומים, אך גם הגדיל את הפערים החברתיים, לא תרם להעלאת הפריון בכלל המשק ולא הגדיל את מספר מקומות העבודה בשנים האחרונות.

8. לפיכך, בעיית העוני והפערים החברתיים, וגם בעיית מעמד הביניים, הן בעיות מערכתיות שמחייבות טיפול שורש ושילוב כוחות בין הממשלה, החברה האזרחית, ההסתדרות, המגזר התאגידי והעסקי וגם האקדמיה. מאחר שהגלובליזציה מחריפה בעיות אלה, המענה להן מחייב חזון, מנהיגות, נחישות, עקביות ויצירתיות.

9. לפיכך, הגשמת החזון של צמיחה מכלילה, שתחזק את מעמד הביניים ותצמצם את העוני ואת הפערים החברתיים, מחייבת הירתמות מצד כלל הכוחות בחברה הישראלית על יסוד מספר עקרונות מוסכמים שיהוו מעין 'אמנה ישראלית חדשה'.  

 

האמנה הישראלית החדשה

​

1. עקרונות האמנה הם: חזון ישראל 15 הוא היעד הלאומי; יחידת היסוד של החברה היא הקהילה; שותפות בין הממשלה, הרשויות המקומיות והחברה האזרחית בעיצוב החברה; מחויבות הדדית לחיסכון ארוך טווח ולטיפוח הון אנושי; עקרונות השוק החופשי והתחרות ההוגנת הם עקרונות היסוד; צה"ל, השירות הלאומי, המכללות והאוניברסיטאות הם מנועי הכללה; החברה הישראלית תהיה חברה לומדת וגם חברה עובדת, שמזכה את עובדיה בזכאות לקיום בכבוד; לתאגידים עסקיים תהיה אחריות כלפי כלל החברה; ונזקקים ייהנו מסל בסיסי של מוצרי יסוד.

2. מעבר להסכמה אודות האמנה, יש לקדם 'עסקת חבילה' בדמות חבילת רפורמות בין הממשלה, המעסיקים, העובדים והציבור שמתמקדות בשני יעדים עיקריים: העלאת ההכנסה הפנויה הריאלית (המשקללת את ההכנסה לאחר מסים והעברות עם עלות סל המוצרים והשירותים הבסיסי) ושיפור השירותים החברתיים.

 

איכות חיים: הכנסה פנויה ומרחב ציבורי

 

1. איכות החיים בישראל נוצרת כתוצאה משילוב בין ההכנסה הפנויה הריאלית לאיכות השירותים הציבוריים והמרחב הציבורי ולסביבה הרוחנית, התרבותית והערכית. לדוגמה במדינת ישראל יהודים רבים מפיקים ערך חיובי מהחיים בארץ ישראל.

2. לפיכך, מימוש חזון ההכללה, שמשמעו הגדלת ההון הכלכלי, האנושי והחברתי של האזרחים, מחייב הגדלת ההכנסה הפנויה הריאלית ושיפור משמעותי באיכות השירותים והמרחב הציבורים.

3. האתגר של העלאת ההכנסה הפנויה הוא מורכב ביותר. בראש ובראשונה, ישראל נהנית מהיצע רב של כוח אדם איכותי, שמרסן את רמת התגמול לאנשים משכילים ומוכשרים. השתלבות החרדים והערבים במעגל העבודה תחריף בעיה זו.

4. עם זאת, הממשלה יכולה לעשות רבות כדי להעלות את ההכנסה הפנויה הריאלית של האזרחים באמצעות הוזלת עלות המוצרים הבסיסיים והעלאת הפריון. כדי שהצמיחה תהיה מכלילה, יש לשים דגש על הנושאים האלה:

   1. הוזלת עלות המוצרים הבסיסיים ובעיקר דיור, מזון, תחבורה, חינוך וגידול ילדים, בריאות ופנסיה והתאמת עלות חבילה זו לרמת השכר הממוצעת במשק;

   2. עידוד צבירת הון כלכלי בידי משקי הבית באמצעות פנסיה, רכישת דירות וחיסכון ארוך-טווח לטובת הדור הבא שישמש אותו לרכישת דירה, פתיחת עסק או השכלה;

   3. עיצוב ויישום אסטרטגיה לפיתוח אזורי הפריפריה, שממוקדת במיצוי הנכסים הייחודיים שלהם;

   4. תמיכה בעסקים זעירים, קטנים ובינוניים ובצמיחה מעודדת תעסוקה בתעשייה המסורתית (job-creating growth);

   5. עסקת פלקסיקיוריטי (Flexicurity) שמשדרגת את איכות העובדים ואת יכולתם להתפרנס באמצעות הכשרות מקצועיות כדי להבטיח למידה לאורך החיים מצד אחד, והגדלת דרגות החופש של המעסיקים, מצד שני. כתוצאה מכך אמור הפריון במשק לעלות וכך גם הצמיחה. במסגרת זו יש לחולל עסקת חבילה בנוגע לשירות הציבורי שמשלבת עלייה בשכר, גמישות תעסוקתית רבה יותר ותגמול על פי הישגים;

   6. שילוב של ערבים וחרדים במעגל העבודה, וגם של אוכלוסיות מודרות אחרות כמו מבוגרים או בעלי מוגבלויות;

   7. שינוי מדיניות המסים של הממשלה כך שיפחת הנטל מעל המעמד הבינוני וחלוקתם תהיה פרוגרסיבית יותר.

5. שיפור השירותים והמרחב הציבורי: קהילתיות – לאור הקושי בהעלאת ההכנסה הפנויה, ישראל צריכה להתמקד במקביל בשיפור השירותים החברתיים-קהילתיים כך שיבטיחו סל קיום בסיסי, איכות חיים וצבירת הון. הקהילה היא המפתח להשגת היעדים של שגשוג, הכללה וחוסן, והיא לבנת היסוד של החברה הישראלית משום שבקרבה מתנהלים חייהם של הילדים, ויש לה השפעה מכרעת על איכות חייו של האזרח. מכון ראוּת קורא לגישה זו: גישת הקהילתיות ועיקריה הם:

   1. הגדרת שמונה 'מוסדות ליבה' ('פלטפורמות') שהם הבסיס לקהילה משגשגת, חסינה ומכלילה: מתנ"סים; טיפות חלב ומרכזים להורים ולילד; ארגונים ומרחבים של ספורט עממי; בתי תרבות, אמנות ומוסיקה; מוסדות מערכת החינוך; קופות חולים; תנועות נוער ומרכזי צעירים; וגם פארקים ושטחים ציבוריים. בכל אחד מהם יש לערוך רפורמה מקיפה, להסדיר את נוכחותם בכל קהילה, וליצור תמריצים לשיתופי פעולה ביניהם;

   2. הכנת תכנית מקיפה לשיפור מערך השירותים הציבוריים בתחומים חיוניים לשגשוג ולהכללה כגון חינוך והשכלה; הכשרות מקצועיות; בריאות ורפואה מונעת; כלכלת בית; עידוד חיסכון ארוך-טווח ופנסיה;

   3. יצירת סביבה של ביטחון ונגישות בדגש על שיטור קהילתי, תחבורה פנים-אזורית ויישובית וזמינות של הון לעסקים קטנים;

   4. הסדרת המעורבות של החברה האזרחית בפלטפורמות שמספקות את עיקר השירותים שמניעים שגשוג, הכללה וחוסן ברמה המקומית. מדובר בהתארגנויות קהילתיות נבחרות כגון ועדי הורים או ועדי שכונות. בהקשר זה, מכון ראוּת ממליץ על קיום יום החברה האזרחית שבו, בין השאר, תתקיימנה בחירות לכלל התפקידים הנבחרים.

6. העתיד: רשת קהילות משגשגות ועמידות – אחת המשמעויות העיקריות של גישת הקהילתיות היא שהמבנה העתידי של החברה הישראלית הוא כמערכת של קהילות שמקושרות האחת לשניה כך שהחיבוריות והשילוביות ביניהן מגבירה את השגשוג, ההכללה והחוסן של כולן, בבחינת השלם שגדול מסכום חלקיו.

 

עקרונות וקווים מנחים למימוש החזון

 

1. גיבוש האמנה הישראלית החדשה ומימושה מחייב תהליך ארוך של הידברות בין הממשלה, מגוון רחב של גופים וולונטריים כמו ההסתדרות, רשויות מקומיות, התאחדות התעשיינים או לשכות המסחר, וגם המגזר העסקי קהילות ועמותות שונות.

2. כמו-כן יידרש שילוב בין חקיקה, מדיניות והקצאת משאבים מלמעלה-למטה לבין מנהיגות מקומית ויוזמות יצירתיות שנותנות מענה לצרכים המקומיים הייחודיים, מלמטה-למעלה.

3. לעולם היהודי עשוי להיות תפקיד מרכזי במימוש חזון ישראל 15 וגישת ההכללה והקהילתיות על יסוד קשרים ישירים בין קהילות הגולה לבין קהילות בישראל.

4. מכון ראוּת ייזום מפגשים עם גורמים רבים ברחבי המדינה על מנת לדון ברעיונות המוצגים במסמך זה, ולרתום אותם למימושו.