חוברת כנס ישראל 15 השני

קפיצת-מדרגה איננה מותרות. היא הכרח

​

• ישראל סובלת מנחיתות בתחרות הגלובלית על הון אנושי, שעלולה לגרום למפולת חברתית וכלכלית בטווח הארוך – על פי מדדים בין-לאומיים, האוכלוסייה הישראלית היא משכילה ורבת כישורים ורמתו של המגזר העסקי בישראל גבוהה. לעומת זאת, איכות החיים בישראל נמוכה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. לכן, כבר כיום ישראל היא מהמדינות המובילות ביצוא כוח אדם איכותי. הרחבת הפער בין איכות האוכלוסייה לבין איכות החיים עלולה להגביר את נטייתם של בעלי ההון האנושי הגבוה להגר מישראל. אובדן מסה קריטית של ישראלים איכותיים עלול לגרום למפולת חברתית וכלכלית.

​

• לכן סגירת הפערים באיכות החיים בין ישראל לבין המדינות המפותחות באמצעות קפיצת-מדרגה כלכלית וחברתית איננה בגדר מותרות. זהו יעד חיוני.

​

• אף על פי כן, ישראל אינה מאורגנת לצורך קפיצת-מדרגה כזו. הערכים, המוסדות ותבניות ההתנהלות ממוקדים בהבטחת יציבות מקרו-כלכלית וצמיחה מתונה.

​

• לפיכך, מכון ראוּת אימץ את 'חזון ישראל 15' כחזון שמנחה אותו בפעילותו בתחום הכלכלי והחברתי. חזון זה קורא להפוך את ישראל לאחת מחמש-עשרה המדינות המובילות באיכות החיים של תושביהן בתוך חמש-עשרה שנים. מימוש חזון זה כרוך בקפיצת-מדרגה כלכלית וחברתית, שתביא לסגירת הפערים באיכות החיים בין ישראל לבין המדינות המפותחות (להלן 'קפיצת-מדרגה' או 'זינוק').

​

• קפיצת-מדרגה מוגדרת כצמיחה גבוהה וממושכת בשיעור ריאלי של 3.5% לשנה בתמ"ג לנפש למשך שמונה שנים לפחות. תנאי הסף לכניסה למועדון היוקרתי של מדינות שחוו 'נסים כלכליים' הוא צמיחה ריאלית בשיעור של 7% לשנה למשך 25 שנים. רק 13 מדינות חברות במועדון יוקרתי זה, וביניהן: סינגפור, יפן, דרום קוריאה וברזיל. גם ישראל חוותה קפיצת-מדרגה מרשימה בין השנים 1951 -1972 במהלכן נהנינו משיעור צמיחה ריאלי של 5.5% לשנה בתמ"ג לנפש בממוצע.

​

• צמיחה היא תנאי הכרחי לקפיצת-מדרגה אך איננה מספיקה – כאמור, צמיחה מהירה בתוצר ובהכנסה לנפש בשיעור שנתי ריאלי של 3.5% לפחות היא תנאי הכרחי לקפיצת-מדרגה. תנאי הכרחי נוסף לקפיצת המדרגה הוא ניתוב פירותיה לשיפור איכות החיים של כלל האוכלוסייה (inclusiveness) באמצעות שיפור השירותים הציבוריים או העלאת ההכנסה הריאלית לנפש.

​

• קפיצת-מדרגה היא תופעה ייחודית ולא קיים עבורה מתכון – כל מדינה שחוותה קפיצת-מדרגה פילסה דרך ייחודית על יסוד ההיסטוריה, המבנה החברתי, שיטת הממשל, הנכסים והנטל הייחודיים לאותה מדינה.

​

• המפתח לקפיצת-מדרגה: יכולת להטמיע שינויים עמוקים ועמידים (Capacity to Transform). צמיחה מהירה מחייבת שינוי מהיר בהרכב התוצר והייצוא של המדינה וכרוכה, לפיכך, בהאצת קצב השינוי הכלכלי והחברתי. לכן היא מחייבת כינון, טיפוח והטמעה של מוסדות ותהליכים שתומכים בשינוי חברתי וכלכלי מהיר. 

​

• 'ההבדל שעושה את ההבדל' הוא התנהלות המגזר הציבורי שיוצרת את התשתית לקפיצת-מדרגה.

 

המכנה המשותף בין מדינות שזינקו

​

• חזון מוסכם – ברוב המדינות שזינקו היה חזון ששיקף תמונת עתיד רצויה אך בת-השגה ושימש כמקור השראה לקביעת סדר עדיפויות ולהתגייסות לאומית;

​

• מנהיגות של אליטה מחויבת – קפיצת-מדרגה מחייבת שינויים בסיסיים רבים במרקם הערכים, בתבניות ההתנהלות ובסדרי העדיפויות הלאומיים ולכן מחייבת גם מנהיגות. בשל מורכבות האתגר ואורכו לא די במנהיגות של אדם אחד ויש לטפח מחויבות ארוכת טווח של אליטה שלמה של אנשים בעמדות סמכות, השפעה ומנהיגות כמו מנהיגים פוליטיים, אנשי מקצוע, אקדמאים, ראשי עמותות, נדבנים ואנשי עסקים;

​

• 'צמיחה מכלילה': הגדלת העוגה וחלוקתה לכלל החברה – כמובן שהמדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה חשובה ביותר. בכל המדינות שזינקו נשמרה יציבות מקרו-כלכלית ונודעה חשיבות רבה למדיניות הממשלה שנועדה להבטיח שתהיה צמיחה ושהיא תהיה מכלילה (inclusive growth). עם זאת, יש לציין ששיעור האינפלציה או הגרעון חרגו לעיתים מן הממוצע של המדינות המפותחות;

​

• מוסדות – הסוד של קפיצת המדרגה טמון במוסדות שמבטיחים מנגנונים יעילים להסדרת המערכות הציבוריות ולהתאמתן להאצת קצב השינוי הכלכלי והחברתי. מוסדות אלה מותאמים למאפיינים הייחודים של כל מדינה;

• מדיניות פיתוח ייחודית וגלובלית – מדיניות פיתוח היא מאמץ ממוקד של המדינה ליצירת התנאים שיבטיחו צמיחה מהירה של תחום כלשהו בתעשייה. מאמץ זה עשוי לכלול חקיקה, רגולציה, תקינה, תשתיות פיזיות, הכשרת כוח אדם, פיתוח קשרי סחר או הסכמים בין-לאומיים וגם מענקים כספיים. קפיצת-מדרגה מחייבת מיקוד של המדיניות התעשייתית במיצוי הנכסים הייחודים של המדינה ובמיצוי מגמות גלובליות חזקות ויציבות;

​

• התאמת שוק העבודה לשינויים המואצים. הגנה על העובד ולא על המשרה – תנאי הכרחי לצמיחה מואצת ומתמשכת הוא התאמת שוק העבודה לשינויים מואצים באמצעות הסדרת מערך יחסי העבודה בין העובדים, המעסיקים והממשלה. הסדרה זו צריכה לאפשר למעסיקים את הגמישות לפטר עובדים, מחד גיסא, ולהעניק לעובדים מערך הכשרה ורשת ביטחון, מאידך גיסא;

​

• טיפול ממוקד בצווארי הבקבוק במגזר הציבורי – קפיצת-מדרגה מחייבת אבחון של צווארי הבקבוק במגזר הציבורי וטיפול ממוקד בהם. אין צורך ברפורמה כוללת של המגזר הציבורי;

​

• פיתוח כלכלי מקומי – במדינות שזינקו נוצר שילוב בין מדיניותה הכלכלית והחברתית של הממשלה לבין צמיחה שהונעה על ידי תחרות בין אזורים גיאוגרפיים שונים. לפיכך, חיוני ליצור את התנאים שיאפשרו לראשי רשויות מקומיות לעצב מדיניות כלכלית ועסקית מקומית ולבצעה; 

​

• התגייסות לאומית – במדינות שזינקו, יצא הפיתוח הכלכלי והחברתי מחוגם של אנשי הבנק המרכזי, המשרדים הכלכליים בממשלה, האקדמיה או הוועדות השונות בפרלמנט והפך לפרויקט לאומי שבו נטלו חלק גורמים רבים כגון ראשי רשויות מקומיות, עמותות, ונדבנים.