השיח הפרוגרסיבי הרומס בארה"ב

כותבת ראשית: דפנה קאופמן

צוות ראות: ערן שישון, עדי לוי

1. בקרב הקהילות היהודיות ברחבי העולם הולכת וגוברת תשומת הלב לאנטישמיות ולקמפיינים אנטי-ציונים שמקורם בתנועות פרוגרסיביות.[1] המתקפה משמאל על הלגיטימיות של מדינת ישראל משכה בעשור האחרון תשומת לב רבה, והניעה בתגובה מאמץ עולמי מתואם ולרוב יעיל, בהובלת קהילות יהודיות ומדינת ישראל.

ואולם מאמץ עולמי זה אינו רלוונטי מול האיום המתפשט מכיוון החוגים הפרוגרסיביים. מטרת מסמך זה היא להציע תיאור מדויק יותר של איום זה שטרם זכה לכינוי, שם, או הגדרה יעילה ופרקטית.

2. השיח הפרוגרסיבי הרומס (אשר באנגלית כינינו אותו Erasive anti-Semitism)[2] מתייחס למאפייני השיח הפרוגרסיבי הנוכחי אשר לרוב באופן לא מכוון, חותר בפועל תחת הזכות של יהודים להגדיר בעצמם - בין אם באופן אינדיבידואלי ובין אם קולקטיבי - את הנראטיב שלהן, ואת מערך הערכים שלהן, את זהותם, את חוויותיהם ואת האיומים הנשקפים להם.

3. ה'שיח הפרוגרסיבי הרומס' נולד מאי-הלימה בין מאפייני השיח הפרוגרסיבי בעת הנוכחית לבין החוויה היהודית בארה"ב – הטרמינולוגיה, הסמלים והערכים של השיח הפרוגרסיבי ניזונים בעיקר מחוויות האפליה של השחורים בארה"ב.חוסר ההלימה בין מאפייני השיח הזה לבין החוויה היהודית מוביל לכך שיהודים נתפסים פעמים רבות כגורם שיש לו אחריות למנגנון הדיכוי החברתי הלבן.

4. בשונה מהאנטישמיות ה"קלאסית", "הרמיסה הפרוגרסיבית" אינה ניזונה בהכרח משנאה, אלא מתרחשת כפועל יוצא של מאפייני השיח בשמאל הפרוגרסיבי. מפיציה הראשיים אינם אנטישמים, למרות מעורבותם האפשרית בפעולות מפלות שעשויות להיתפס כפוגעניות ורומסות. בניגוד לצורות נפוצות של אפליית יהודים, זן זה של אפליה אינו נסמך על תיוג יהודים כמשתייכים לקטגוריה אתנית מובחנת.

5. בה בעת, לא ניתן להתעלם מכך שקיים זרם רדיקלי המקדם במכווןאג'נדות אנטישמיות ואנטי-ישראליות שמנצל את מאפייני השיח הפרוגרסיבי הרומס כדי לצבור השפעה בשמאל. חברי זרם זה משתמשים במאפייני השיח הנוכחי כדי למנוע את הכללתם של יהודים בחוגי השמאל ולחתור תחת סדרי יום יהודים או פרו-ישראליים הקיימת בשמאל.

6. ואכן, זרם שוליים פרוגרסיבי רדיקלי תורם להדרה ההולכת וגוברת של ארגוני הקהילה היהודית מהשמאל האמריקאי באמצעות שלילת זכותם של היהודים להלין על אפלייתם או על האנטישמיות שממנה הם סובלים. שלילה זאת מתבצעת על רקע תיוגם של היהודים כפריבילגים ומדכאים בעצמם מחד, וכתומכי מדינת ישראל והציונות מאידך. המשמעות של הדרה זו היא הפקעה של זכותם של היהודים להגדיר בעצמם את זהותם, פגיעותם וחוויותיהם.

7. בפועל, ה'רמיסה' של הקהילה היהודית מתרחשת "מתחת לרדאר" של המיינסטרים האמריקאי, וגם הקהילות היהודיות מתקשות לייצר חזית מלוכדת ומאוחדת כנגדה. שיח פוליטיקת הזהויות העולה בארה"ב מעמיד את הקהילה היהודית האמריקאית במבוכה. הניסיון להגדיר בצורה רלוונטית את זהותה של הקהילה היהודית כמיעוט, מוביל לתגובת נגד חריפה משום שמאפייני הקהילה היהודית 'לא עומדים' בקריטריונים שמזכים 'בהכרה' פרוגרסיבית המבוססת על מעמד או צבע עור. לפיכך, המאמצים להבין ולהכיל את האיום שהשיח הפרוגרסיבי הנוכחי טומן למעמדן של קהילות יהודיות, ללכידות הקהילתית היהודית, לחיוניות הפוליטית היהודית (וכפועל יוצא, גם למעמדה הדו-מפלגתי של ישראל), נותרים מוגבלים.

8. השיח הפרוגרסיבי גם חותר תחת רעיון העמיות היהודית ששואף להגדיר את היהודים כקולקטיב. השיח הפרוגרסיבי מגביר את המתחים והפיצול בקרב הקהילות היהודיות, ומאיים לפגוע בבסיס הקשר בין יהדות העולם לישראל.

9. האתגר העומד בפני הקהילה היהודית הוא להגיע להגדרה מוסכמת ורחבה באשר למאפייני האיום הנשקף מהשיח הפרוגרסיבי הרומס. הגדרה כזו היא הכרחית בכדי ליצור קואליציה רחבה נגד האיום. קהילות יהודיות פרוגרסיביות שנמצאות בחזית האתגר, צריכות ויכולות להיות חוד החנית של הקהילה היהודית מולו.

[1]  רקע: מסלול עלייתן של התפיסות הפרוגרסיביות לעמדת עליונות בשמאל האמריקאי – הביזור הנרחב יותר, הקיטוב והתחזקות הסנטימנט האנטי-ממסדי תרמו לגידול יציב בהשפעתן של השקפות פוליטיות פרוגרסיביות. התפתחות זו הואצה והועצמה בעידן טראמפ. את השפעותיה ניתן למצוא בנוכחות הגוברת של פוליטיקאים פרוגרסיביים ובכוחם לקבוע את סדר היום.

ישנו גם פוטנציאל להשפעה פרוגרסיבית מוגברת על אג'נדות יהודיות ופרו-ישראליות: מדיניות החוץ היא נושא שחשיבותו דועכת בשמאל; במקביל, חשיבותה של ישראל דועכת בעיני תנועות שורשיות יהודיות. נוסף על כך, המפלגה הדמוקרטית המזדקנת חווה חילופי דורות; כך היא מייצרת מנהיגות שמעבירה את המושגים ואת סדרי העדיפויות הפרוגרסיביים אל החזית.

[2] בן פרימן טבע את המושג "אנטישמיות דורסנית" שבו עשינו שימוש בגרסה באנגלית של המסמך, כדי לתאר את מחיקת הזהות היהודיות ואת מחיקת מעמדם של היהודים כקורבנות של דעות קדומות. מסמך זה מתייחס לתופעת האנטישמיות הדורסנית כאל ערעור על הנרטיב היהודי של הגדרה עצמית, אשר שולל מהיהודים את זכותם, בין אם באופן אינדיבידואלי ובין אם קולקטיבי, להגדיר את זהותם, חווייתם ופגיעותם.