לגרסת PDF לחצו כאן

על קצה המזלג

מסמך זה עוסק בניתוח ובהצעה למענה להשפעה הגוברת על ישראל של תופעה חברתית אמריקאית אשר מכונה 'הברית האדומה-ירוקה' – שיתוף הפעולה בין ארגונים פרוגרסיביים רדיקליים לארגוני האחים המוסלמים בארה"ב. לנוכח העלייה של פוליטיקת הזהויות בארה"ב, השילוב בין שני זרמים אלה מייצר ציר חברתי ופוליטי רב עוצמה שיש לו השפעה ניכרת על מדיניות החוץ האמריקאית באיזור כמו גם על מעמדם של היהודים בארה"ב ועל השיח על ישראל שם, אף כי בשלב זה, הוא אינו משפיע בצורה ניכרת על היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל.

בין השאר, ניתוח תופעה זו מספק בסיס להבנה של: השינוי הדרסטי במדיניות האמריקאית במזרח התיכון כלפי בנות בריתה המסורתיות, ההאטה במומנטום הנורמליזציה של הסכמי אברהם, והנרפות האמריקאית כלפי איראן; והתמיכה המפתיעה של רבים בתנועה הפרוגרסיבית בתנועת החמאס, דווקא במאבקה מול הרשות הפלסטינית המתונה יותר.

תודות

מכון ראוּת מודה לקבוצת נגן (Nagen Group) ולדיוויד ברנשטיין שתמכו ועודדו את מכון ראות לעסוק בנושא זה.

אנו מודים גם ל- REUT USA ולגידי גרינשטיין, נשיא ומייסד ראות, על תמיכה לוגיסטית ותוכנית. אנו מודים במיוחד לתומכים הבאים של REUT USA: דנה ויוסי הולנדר, קרן מייקל וליסה לפל, וקרן אדם וגילה מילשטיין.

הכותבים המובילים של מסמך זה הם ערן שישון, עדי לוי ועבד עאסלה, ואולם צוות שלם היה מעורב בפיתוח הידע בנושא, ובכלל זה ברק סלע, אלכס גרינברג וד"ר שרה הירשהורן. חלק מעבודה זו נשען על עבודה קודמת שהובילה דפנה קאופמן.

תקציר מנהלים

1. ב-21 לחודש ספטמבר 2021, מחוקקים פרוגרסיביים מהמפלגה הדמוקרטית בקונגרס הצליחו להסיר ברגע האחרון סעיף בחוק התקציב האמריקאי, אשר אמור היה להסדיר את חבילת הסיוע לישראל לאחר מבצע 'שומר החומות' (מאי 2021). אף כי לאחר יממה בית הנבחרים האמריקני אישר אותה ברוב עצום, אירוע חסר תקדים זה הוא רק סימפטום לשינוי בסיסי שעוברת וושינגטון ולהשפעה ההולכת והגוברת של זרמים אידיאולוגיים על מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון וכלפי ישראל.

2. השינוי הבסיסי הזה הוא במידה רבה תוצאה של העמקת ברית פוליטית וחברתית בין גופים פרוגרסיביים רדיקליים לגופים שמזוהים עם האסלאם הפוליטי, ובעיקר ארגונים המזוהים עם האידיאולוגיה של תנועת האחים המוסלמים. כתופעה חברתית, הברית הזו 'היגרה' בעשור האחרון מאירופה לארה"ב ושיתוף פעולה כזה מתרחש כחלק מתופעת קואליציית המיעוטים.

3. עם התחזקות פוליטיקת הזהויות בארה"ב, ההשפעה של זרמים פרוגרסביים רדיקליים על מסגרות השיח המרכזי גוברת והולכת. השיח הפרוגרסיבי הבינארי מקטלג קבוצות חברתיות כעתירות זכויות או לחילופין כמדוכאות, לרוב על על בסיס מעמדן הכלכלי והחברתי וצבע עורן. השיח הפרוגרסיבי מחיל קוד מוסרי אוניברסלי אחיד על סכסוכים ומאבקים בעולם, ואינו מכיל ניואנסים ייחודיים, תרבותיים, פוליטייים, ביטחוניים, חברתיים או כלכליים.

4. יהודים מקוטלגים בקרב חוגים פרוגרסיבים כלבנים ופריבילגים, שיש להם אחריות למנגנון הדיכוי החברתי הלבן נגדו התנועה הפרוגרסיבית יוצאת. ומדינת ישראל מקוטלגת בשיח הפרוגרסיבי כמפעל קולוניאלי אירופאי. בכך השיח הפרוגרסיבי מתעלם מהאתגרים, מההיסטוריה ומהחוויה של החיים היהודיים בארה"ב, כמו גם מהנסיבות ומהאתגרים הייחודיים שסביב הקמה וקיומה של מדינת ישראל.

5. דינמיקה זו יוצרת את מה שמכון ראות מכנה "המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי", קרי, האופן בו מקוטלגים היהודים בשיח הפרוגרסיבי חותר בפועל תחת זכותם להגדיר בעצמם את זהותם, ערכיהם, הנראטיב שלהם ואת הקשר שלהם לישראל. הקטלוג של יהודים כפריבילגים שולל את הלגיטימציה היהודית לטעון לאפלייה או לפגיעות כלשהי, ומקשה עליהם להתמודד עם אנטישמיות. 'המחיקה' גם שוללת את ההגדרה העצמית של היהודים את עצמם כעם (עמיות, Peoplehood).

6. בשונה מהאנטישמיות 'המסורתית', המחיקה הפרוגרסיבית אינה ניזונה בהכרח משנאה, אלא מתרחשת כתוצאת לוואי של הפער בין מאפייני השיח להיסטוריה ולחוויה היהודית בארה"ב.

7. אף כי המחיקה הפרוגרסיבית לא תמיד מכוונת, מספר ארגונים אנטי-ישראליים מצליחים בהדרגה להפוך לחלק אינטגרלי מקואליציות של מיעוטים בקרב התנועה הפרוגרסיבית מאז מהומות פרגוסון (2014). כך, סדר יום ורטוריקה אנטי-ישראליים הפכו רווחים יותר, וחדרו גם לזרם המרכזי של הארגונים הליברלים ושל המפלגה הדמוקרטית. אחת מתופעות הלוואי של מגמה זו, שהיבטים שונים של אנטישמיות עוברים תהליך של נורמלזיציה ונשחקות נורמות חברתיות שהגנו על הקהילה היהודית.

8. המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי מאיצה משבר של זהות בקרב רבים מיהודי ארה"ב והקהילות היהודיות מתקשות לייצר חזית מלוכדת ומאוחדת כנגד האתגר. ההפנמה של מסגרת השיח הפרוגרסיבי בקרב מספר הולך וגדל של יהודים שרואים בעצמם לבנים ופריבילגים, מערערת את הזהות היהודית בארה"ב, ומאתגרת את הלכידות הקהילתית ואת החיוניות הפוליטית היהודית.

9. בה בעת, מאז נוסדה במצרים לפני יותר מתשעים שנים, הפכה תנועת האחים המוסלמים לאחת מהתנועות המוסלמיות המשמעותיות ביותר בעולם, אף כי לארגונים המזוהים עימה מחוץ למזרח התיכון אין זיקה ארגונית רשמית אליה. למרות השינויים הניכרים שעוברים ארגונים המזוהים עם התנועה ברחבי העולם, הם חולקים ביניהם חזון משותף, קשרים אידיאולוגיים, וסדר יום משותף.

10. לתנועת האחים המוסלמים יש סדר יום שמרני ואסלאמי פונדמנטליסטי, ומניע אותה חזון לכונן ח'ליפות אסלאמית. התנועה נחשבת לחלק מתופעת האסלאם הפוליטי, אשר מאפיין ארגונים אשר אינם מערערים על הלגיטימיות של מוסדות המדינה ושואפים להפוך לשחקנים פוליטיים לגיטימיים. ככזו, למרות חזונה הרדיקלי, התנועה מגלה פרגמטיות טקטית רבה.

11. מאז החלו מתבססים בה בתחילת שנות השישים, ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב הפכו לכח האסלאמי המאורגן ביותר שם, וזוכים למעמד לא פורמלי של ייצוג הקהילה המוסלמית בעיני רשויות החוק. זאת למרות שרוב המוסלמים באמריקה לא מזדהים עם סדר היום של התנועה.

12. לאחר עשרים 'השנים הרזות' מאז פיגועי ה- 11 בספטמבר, ארגוני האחים המוסלמים בארה"ב בשיא כוחם. לפיגועים ב- 2001 היו השלכות קשות על המוסלמים באמריקה והם חוו גל אנטי-מוסלמי ומדיניות פנים נוקשה. כמה מארגונים אלה התמודדו עם ניסיונות חקיקה לא מוצלחים להגדיר אותם כארגוני טרור. את כהונת טרמאפ  מחשיבים רבים מהם כתקופת שפל, ואילו את היבחרו של ממשל דמוקרטי בבחירות האחרונות, כהזדמנות היסטורית.

13. האסטרטגיה ורמת הארגון של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב, מאפשרים  להשפיע על מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון ובמיוחד לקדם סדר יום אנטי ישראלי. בראש ובראשונה, האגף הפרוגרסיבי העולה במפלגה הדמוקרטית מהווה פלטפורמה ייחודית אשר מצליחה להשפיע על סדר היום של מדיניות החוץ האמריקאית. חלק חברי האגף משתתפים תדיר באירועים אנטי-ישראליים שמאורגנים על ידי ארגונים אלה. בנוסף לכך, רמת הארגון של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בוושינגטון עולה מדרגה והם נהנים משימוש בפלטפורמות דיפלומטיות שמממנות קטאר וטורקיה, כמו גם בפלטפורמות תקשורת ורשתות חברתיות, ובעיקר אלה של אלג'זירה הקטארית. יתירה מכך, ארגונים אלה הם חלק ממערך אפקטיבי של רשתות גלובליות אשר מקדמות סדר יום אנטי-ציוני – זו של תנועת האחים המוסלמית העולמית, וזו של רשת הארגונים אנטי-ציונית בארה"ב.

14. השותפות האסטרטגית בין השמאל הרדיקלי לאסלאם הפוליטי הידועה בשם הברית האדומה-ירוקה, נולדה באירופה, אך היא מהגרת בשנים האחרונות לארה"ב. על אף השוני ואפילו הניגודיות בין הזרמים הללו, שיתוף הפעולה ביניהם עמוק ומעוגן במאמץ אינטלקטואלי והגותי להכשיר אותו. סדר היום של הברית האדומה ירוקה באירופה כולל רכיבים מובהקים של אנטי-מערביות, אנטי אמריקאיות ואנטי-ציונות. בארה"ב שיתוף הפעולה הזה מואץ כחלק מתופעה של קואליציית המיעוטים, התכת המאבקים של אוכלוסיות מוחלשות ותופעת ההצטלבויות (ראו במילון המושגים).

15. סדר היום של הברית האדומה-ירוקה התרחב לנוכח 'תהליך פרוגרסיביזציה' של ארגוני האחים המוסלמים בארה"ב. ארגונים אלה מאמצים בהדרגה רטוריקה וחלקים מסוימים של סדר היום של התנועה הפרוגרסיבית, כגון דרישה לרפורמות בבתי הסוהר והעלאת שכר מינימום.

16. ואולם, מלכודת 'האסלאמופוביה' מאפשרות את קיומה של אנטישמיות בוטה בברית האדומה -ירוקה – גם אנטישמיות בוטה מצד מנהיגים של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים, לא זוכות לגינוי נחרץ בשל מה שמכונה בפי מבקרי השיח הפרוגרסיבי 'גזענות של ציפיות נמוכות' והאשמה באסלאמופוביה. אלה מנועים דיון על האנטישמיות הנוכחת בקרב גופים אלה.

17. מדיניות החוץ 'האדומה-ירוקה' בנוגע למזרח התיכון היא מכלול רווח של רעיונות שמתחיל להתגבש לכדי תפיסה קוהרנטית בנוגע לאידאל מדיניות החוץ האמריקאית אותה מקדמים גופים פרוגרסיביים וגופים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב. גישה זו נשענת על מסורת אמריקאית של מחויבות להנחיל ערכים ליברלים, דמוקרטיים וזכויות אדם בעולם ועל הקונצנזוס המתגבש בארה"ב בנוגע לצמצום המעורבות הצבאית האמריקאית בעולם.

18. אף כי לכאורה זכויות אדם נמצאות בלב תפיסת החוץ האדומה-ירוקה, בפועל, יש לה הטייה אידיאולוגית הנובעת מפירוש המזרח התיכון דרך פוליטיקת הזהויות כמו גם מסדר היום של תנועת האחים המוסלמים במזרח התיכון. כך למשל, בעוד שבקרב ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים קיימת ביקורת נוקבת על כלל המדינות במזרח התיכון לנוכח נטייתן לדכא מחאות ולהפעיל אמצעי מעקב וכפייה, הברית האדומה-ירוקה בארה"ב ממקדת את הביקורת שלה כמעט אך ורק על מדינות הציר המתון הפרו-מערביות, אשר מהוות אויבות אידאולוגיות לציר מדינות האחים המוסלמים בהובלת קטאר וטורקיה.

19. אף כי גישת מדיניות החוץ האדומה-ירוקה אינה הגישה השלטת בממשל הנוכחי, השפעתה על קבלת ההחלטות בוושינגטון גוברת:

• מצד אחד, הברית האדומה ירוקה אינה מצליחה בשלב זה להשפיע בצורה ניכרת על היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל, ואולם, היא מצליחה לשנות את השיח על ישראל בארה"ב.

• מצד שני, לברית האדומה-ירוקה יש השפעה ממשית על המדיניות האמריקאית במזרח התיכון באופן שיוצר אתגרים מהותיים לביטחון הלאומי של ישראל, ובכלל זה, לכתף הקרה שמעניק הממשל לבנות בריתה המסורתיות של ארה"ב ולעצירה במומנטום הנורמליזציה של הסכמי אברהם. שינוי היחס כלפי מדינות ערב המתונות יחד עם צמצום הנוכחות האמריקאית באיזור מחליש בפועל את ציר המדינות הערביות הפרו-מערביות ואת ישראל במאבקם מול איראן.

20. העוינות לישראל היא רק הסבר חלקי לאי-האקטיביזם הפרוגרסיבי כלפי איראן. בקרב הברית האדומה-ירוקה אין אהדה יתירה לאיראן, ואולם סדר היום של הברית מחזק אותה בפועל. תוצאה זו מתקבלת בשוויון נפש בקרב ארגוני הברית האדומה-ירוקה, משום שאיראן לא נתפסת כמסכנת בעיני פרוגרסיביים את הביטחון הלאומי של ארה"ב, ומשום שבעיני האחים המוסלמים, המאבק במדינות הערביות הסוניות הפרו-מערביות קודם למאבק באיראן. הסכנה לישראל מפרוייקט הגרעין לא 'מעניינת' את הברית האדומה ירוקה. באותה מידה, קיימת גם הכחשה או התעלמות מכוונת של האיום שנשקף לישראל מפריסת כוחות פרוקסי איראניים באיזור ויצירה של 'מעגל אש' קינטי המכוון נגד ישראל.

21. בעוד שזרמים פורגרסיביים 'שותקים' כלפי איראן, הרי בפועל הם תומכים פרו-אקטיבית בחמאס. תמיכת פרוגרסיבים בחמאס, שנולדה כזרוע של האחים המוסלמים בעזה, ולא בזרמים החילונים-ליברלים יותר שמזוהים לכאורה עם התהליך המדיני, עשויה להפתיע לכאורה. אולם תמיכה זו היא תוצאה ישירה של הברית הפרוגרסיבית עם ארגוני האחים המוסלמים ועם פלסטינים מהשמאל הרדיקלי.

22. למרות ההשפעה הניכרת שיש לו על הביטחון הלאומי הישראלי, הברית האדומה-ירוקה היא תופעה חברתית פנימית אמריקאית שאין לישראל לגיטימציה להתערב בהן. עם זאת, לישראל יש מרחב פעולה ביחס למספר תחומים אשר עשויים להשפיע על 'המחיקה הישראלית' בשיח הפרוגרסיבי ואשר ישפרו את עמדת המיקוח של ישראל מול ארה"ב בנוגע למספר סוגיות הקשורים למדיניות החוץ האמריקאית.

23. ראשית, ישראל צריכה לגבות את ההצהרות בדבר שיקום הממשקים עם המפלגה הדמוקרטית בתכנית פעולה ובמשאבים; שנית, ישראל חייבת לחזק את הקשרים עם יהדות ארה"ב, ששיחקו עד כה תפקיד מכריע ביחסים המיוחדים שנוצרו בין ישראל לארה"ב; שלישית, ישראל צריכה לחשוף קשרים שוודאי מתקיימים (על סמך הניסיון האירופי) בין חמאס לארגונים אמריקאים.

24. אין כיום ניסיון מערכתי יהודי רחב לאתגר את המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי. ולכן,  המסמך מציע מספר המלצות לארגונים קהילתיים יהודיים בארה"ב, אשר נשענים על הבנה מפוכחת של הקיטוב בקהילה היהודית, והפנמה של מערכת היחסים המורכבת של ישראל עם הזרם המרכזי של יהדות ארה"ב:

• הקהילה היהודית מקוטבת מדי מכדי לצפות שתתגייס כולה, אולם אפשר לייצר מוביליזציה של מסה קריטית של ארגונים יהודיים ע"י יצירת הבנה משותפת של האתגר וחזון משותף – ניתן להניע כמה עשרות ארגונים גם ללא קונצנזוס מקיר לקיר כדי להגיע לסף מינימלי הנחוץ לאיתגור המחיקה הישראלית-יהודית בשיח הפרוגרסיבי .מסה קריטית זו צריכה להיות מורכבת מתמהיל הכולל את הממסד היהודי, ארגוני קשרי קהילה , פילנתרופיה, ארגוני מרכז ושמאל חוץ ממסדיים, וקהילות בהתהוות (כמו זו הישראלית, הרוסית ואוכלוסיות 'לא לבנות').

• יש להתמקד במחיקה היהודית-ישראלית, ולא במלחמה בתנועה הפרוגרסיבית –יציאה ופעילות ממוקדת נגד המחיקה היהודית-ישראלית, 'מדברת' את השפה של פוליטיקת הזהויות וסביבה ניתן יהיה לקיים קואליציות רחבות שכוללות גם גופים פרוגרסיבים יהודים וגם את הממסד היהודי.

• הקהילה היהודית יכולה לנצל הזדמנות ייחודית לפעול להוביל לשיקום השיח במרכז הפוליטי האמריקאי, ולחולל התחדשות יהודית וחיזוק הלכידות הפנימית הקהילתית על בסיס חזון של עמיות. לסדר יום כזה יש פוטנציאל ממשי לבנייה אפקטיבית של המרכז ולחיזוק הזהות היהודית, משום שהוא 'מדבר' עם הרוב היהודי השקט בארה"ב אשר עדיין מחובר לישראל.

• יש למנף את פרדיגמת הסכמי אברהם ולנטרל את דוקטרינת האחים המוסלמים באמצעות יצירת שיתופי פעולה עם גורמים מוסלמים מקומיים, כמו גם ע"י שיתוף פעולה עם מאמצי השדולה של מדינות הסכמי אברהם כדי להתניע מחדש את תנופת הנורמליזציה במזרח התיכון. ניתן גם לפעול כדי לטעון את 'מצבר הלגיטימציה' הישראלי-יהודי באמצעות פרוייקטים משותפים לתיקון עולם עם מדינות הסכמי אברהם.

• טיפוח שדה קשרי הקהילה– מערך ארגונים זה, אשר מנהל את הקשרים עם גורמי ממשל, קבוצות מיעוטים, וגורמים נוספים, מגלם את סל הכלים המבטיח ביותר של הקהילה היהודית להתמודד עם האתגרים של עליית פוליטיקת הזהויות.

• יש לשלב קהלים חדשים במאמץ, ובכלל זה, הקהילה הישראלית ויהודים לא לבנים (Jews of color) אשר עוברים בשנים באחרונות תהליכים שמגדילים את מעורבותם והונן הפוליטי. במיוחד מעניינת ההתעוררות של הקהילה היהודית דוברת הרוסית בארה"ב שבה ניכרת עלייתה של שכבה חדשה וצעירה של פילנתרופים, אקטיביסטים ואינטלקטואלים שיש להם לרוב אג'נדה פרו-ישראלית חזקה. לפחות בחלקה, ההתעוררות הזו היא ריאקציה למחיקה היהודית-ישראלית אשר מקבילה בעיניהם לניסיונות למחוק את הזהות היהודית בברית המועצות.

25. יש לבצע חשיבה מחדש על גישת הבדלנות היהודית כלפי האנטישמיות - ביקורת על ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים גוררת האשמה באסלאמופוביה ומונעת דיון על האנטישמיות הנוכחת בקרב גופים אלה. בה בעת, הגישה היהודית הנפוצה אשר שוללת הסתכלות על האנטישמיות כחלק מהתופעה הרחבה של שנאת זרים, פן תאבד את הייחודיות שלה, מקשה על היהודים למצוא בעלי ברית כדי להילחם באנטישמיות. דווקא הבדלנות היהודית המסורתית כלפי האנטישמיות הפכה אותה לפרה קדושה הראויה לשחיטה בעיני חוגים פרוגרסיבים, ובעיני ארגונים המייצגים את הקהילה השחורה. ולכן נדרשת גישה חדשה שבמרכזה שותפויות עם קבוצות נוספות אשר מתמודדות עם קסנופוביה, אפליה, שנאה וגזענות, המבוססת על הזדהות, אמפטיה, והנגשה של הניסיון והלקח ההיסטוריים מהמאבק באנטישמיות, כפי שהיא מוגדרת על ידי כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה. פרדוקסלית, גישה כזו דווקא עשויה להדגיש את הייחודיות בשנאה והגזענות נגד היהודים, וליצור בסיס לשיתופי פעולה עם קהילות מוסלמיות מתונות ומיעוטים אחרים בארה"ב.

רקע 1: 'המחיקה' של ישראל והקהילה היהודית בשיח הפרוגרסיבי

26. העשור האחרון מאופיין בעלייה חדה של פוליטיקת הזהויות בארה"ב. אף כי תחילתה של פוליטיקת הזהויות מתוארכת לשנות השבעים של המאה העשרים, בעשור האחרון היא הפכה להיות מסגרת שיח מקובלת וגם גישה אסטרטגית ופוליטית להדגשה של הייחודיות של קבוצות מוחלשות ושל מיעוטים המבקשים לקדם את האינטרסים שלהם אל מול הדיכוי של הקבוצות הדומיננטיות בחברה. למגמות חיוביות אלה יש תופעות לוואי שיוצרים אתגרים לקהילות יהודיות ולישראל.

קואליציות המיעוטים והשיח הפרוגרסיבי הרומס

27. עליית תיאוריה ביקורתית של גזע (Critical Race Theory)[1] תרמה ליצירת קואליציות של מיעוטים שהפכו לתנועה חברתית פרוגרסיבית שהשפעתה חודרת גם לזרם המרכזי. קואליציות אלה מתמקדות בשיוויון הזדמנויות ובתיקון אפליות כלכליות וחברתיות. כך לדוגמה, המושג intersectionality (הצטלבויות, ניתן להבינו גם כקואליציית המיעוטים') – שנטבע בשנת 1989 על ידי התאורטיקנית קימברלי קרנשאו בהקשר של המאבק הפמיניסטי לשוויון מגדרי וכדי להדגיש את הדימיון הרב והחפיפה בין סוגים שונים של דיכוי כלפי קבוצות מוחלשות ומיעוטים, הפך מאבחנה אינטלקטואלית גרידא לרעיון מארגן שמתורגם לשיתופי פעולה, לתמיכה ולסולידריות בין קבוצות מוחלשות ומיעוטים בארה"ב לטובת צדק חברתי, ונגד הממסד הלבן הגברי שנתפס כשורשי הדיכוי.

28. עליית קואליציית המיעוטים התרחשה על רקע של הקצנה בשיח החברתי בארה"ב והפיכת השיח הפרוגרסיבי לדיכוטומי, כזה המקטלג קבוצות חברתיות כעתירות זכויות (privileged) או לחילופין כמדוכאות (oppressed). דירוג מעמדן של הקבוצות בהקשר זה מתמקד בעיקר בהבחנות על בסיס מעמד וצבע עור, וכן בחלוקה הקטגורית שבין תומכי הסטטוס קוו לבין המצדדים בשינוי רדיקלי שלו. השיח הפרוגרסיבי מחיל קוד מוסרי אוניברסלי אחיד על סכסוכים ומאבקים בעולם, ואינו מכיל ניואנסים ייחודיים, תרבותיים, פוליטייים, ביטחוניים, חברתיים או כלכליים.

29. מאז מהומות פרגוסון, אשר התרחשו במקביל למבצע צוק איתן בעזה (2014), ארגונים עם סדר יום אנטי-ישראלי הפכו להיות חלק אינטגרלי מקואליציית המיעוטים. מאז, גוברת בקואליציה התמיכה בתנועת החרמות (BDS), במיוחד בקרב הקהילות האפרו-אמריקאית והלהט"בית.

30. בשנים האחרונות התנועה הפרוגרסיבית חווה תחייה והשפעה גדולה יותר על השיח הליברלי המרכזי והשפעה גוברת במפלגה הדמוקרטית. פרוגרסיבים הפכו לדומיננטים במרכזי כוח חשובים רבים בארה"ב, בין השאר, בפוליטיקה, בזרועות הביטחון, במערכת המשפט, באוניברסיטאות, בבתי ספר ובמערכות חינוך, בתקשורת, בעמק הסיליקון, ואפילו באמריקה התאגידית.[2] כניסתן לקונגרס של מספר נשים המזוהות עם סדר היום הפרוגרסיבי הבלתי מתפשר – מצביעים על השינוי הבסיסי שעוברת המפלגה הדמוקרטית ותהליך המירכוז של רטוריקה ביקורתית יותר כלפי ישראל במפלגה הדמוקרטית.

31. קיימת אי-הלימה בין מאפייני השיח הפרוגרסיבי בעת הנוכחית לבין החוויה היהודית בארה"ב –הטרמינולוגיה, הסמלים והערכים של השיח הפרוגרסיבי ניזונים בעיקר מחוויות האפליה של השחורים בארה"ב. חוסר ההלימה בין מאפייני השיח הזה לבין החוויה היהודית מוביל לכך שיהודים נתפסים פעמים רבות כגורם שיש לו אחריות למנגנון הדיכוי החברתי הלבן. יהודים נתפסים בשיח הפרוגרסיבי כלבנים פריבילגים, ולכן אין בו מקום שיכול להכיל את הפגיעות היהודית הקולקטיבית הייחודית.

32. כתוצאה מכך, מתרחשת בפועל 'מחיקה' של ישראל ויהדות אמריקה בשיח הפרוגרסיבי. מאפייני השיח הפרוגרסיבי העכשווי חותרים בפועל, לרוב באופן לא מכוון, תחת הזכות של יהודים להגדיר בעצמם – בין אם באופן אינדיבידואלי ובין אם קולקטיבי – מרכיבים יסודיים בזהות שלהם, כולל אופן הקשר לישראל ואת האתגרים העומדים בפניהם. השיח הפרוגרסיבי אינו מכיר בהיסטוריה או בהווה של אפלייה נגד יהודים, בכך שיהודים רבים תופסים את עצמם כעם (ולא רק כדת).

33. השיח הפרוגרסיבי הרומס מהווה אתגר לביטחון הלאומי של מדינת ישראל משום שהוא חותר תחת מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב, תחת מקומם של יהודים בשמאל האמריקאי ולכן גם תחת התמיכה הפוליטית הדו-מפלגתית שלה זוכה ישראל(ראו כאן).

34. בשונה מהאנטישמיות ה"קלאסית", או קמפיינים אנטי-ציוניים בוטים, 'המחיקה הפרוגרסיבית' לרוב אינה מכוונת או ניזונה משנאה, אלא מתרחשת כפועל יוצא של מאפייני השיח בשמאל האמריקאי היום. מפיציה הראשיים אינם אנטישמים, למרות מעורבותם האפשרית בפעולות מפלות שעשויות להיתפס כפוגעניות ורומסות. בניגוד לצורות נפוצות של אפליית יהודים, זן זה של אפליה אינו נסמך על תיוג יהודים כמשתייכים לקטגוריה אתנית מובחנת.

35. ואולם, אחת מתופעות הלוואי של מגמה זו, היא שגוונים מסוימים של אנטישמיות מנורמלים – הקיטוב וההקצנה בפוליטיקה ובחברה האמריקאית, מאפשרים קבלה ונרמול הולכים וגוברים בשיח הפרוגרסיבי של רגשות אנטי-ישראליים ואנטישמיים, ושוחקת נורמות תרבותיות וחברתיות שהגנו על הקהילה היהודית.

36. לא ניתן להתעלם מכך שקיים זרם רדיקלי המקדם במכוון אג'נדות אנטישמיות ואנטי-ישראליות ושמנצל את מאפייני השיח הפרוגרסיבי כדי לצבור השפעה בשמאל. חברי זרם זה משתמשים במאפייני השיח הנוכחי כדי למנוע את הכללתם של יהודים בחוגי השמאל ולחתור תחת סדרי יום יהודים או פרו-ישראליים הקיימת בשמאל. אחד הזרמים הבולטים בהקשר זה, הוא האסלאם הפוליטי מבית מדרשם של ארגונים אמריקאים המזוהים עם האידיאולוגיה של האחים המוסלמים.

התרחקות הזרם המרכזי היהודי מישראל וסכנה של קריסת רעיון העמיות

37. בשנים האחרונות נשחקת התמיכה וההזדהות עם ישראל בקרב הזרם המרכזי[3]של יהדות ארצות הברית,לנוכח שינויים דמוגרפיים, ובהם היחלשות הזיקה של הדור הצעיר ליהדות ולמוסדות הקהילה. אחד השינויים הבולטים ביותר הוא הפיכת ישראל לנושא מקטב בקרב קהילות יהודיות לנוכח השחיקה בתדמיתה כשוחרת שלום, כפלורליסטית וכדמוקרטית.

38. לב המשבר נעוץ בכך שיהודים רבים רואים בהתנהלות של ישראל איום על זהותם ומעמדם כאזרחי ארצות הברית וכיהודים, וחווים את הפיכתה של ישראל מנכס לנטל.[4] במציאות זו ארגונים רבים מקטינים את הקצאת המשאבים לישראל ומצמצמים את פעילויותיהם הקשורות בישראל ורבים אף מצדדים בהתנתקות מוחלטת מעיסוק בישראל.

39. המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי מאיצה משבר של זהות בקרב רבים מיהודי ארה"ב ולכן הקהילות היהודיות מתקשות לייצר חזית מלוכדת ומאוחדת כנגד האתגר -  שיח פוליטיקת הזהויות בארה"ב מעמיד את הקהילה היהודית האמריקאית במבוכה. יהודים  רבים מרגישים שהם נאלצים לבחור בין נאמנותם לישראל ולמסגרות הקהילתיות שלהם לבין ערכיהם הליברלים. ההפנמה של מסגרת השיח הפרוגרסיבי בקרב מספר הולך וגדל של יהודים שרואים בעצמם לבנים ופריבילגים, מערערת את הזהות היהודית בארה"ב, ומאתגרת את הלכידות הקהילתית ואת החיוניות הפוליטית היהודית.

40. הסולידריות והקונצנזוס היהודיים נשחקים אפילו סביב המלחמה באנטישמיות פרוגרסיבית – קמפיינים אנטי-ציוניים אינם זוכים להתנגדות נחושה של כלל הקהילה היהודית. גם כאשר אינם מרגישים בנוח עם קמפיין החרמות נגד ישראל, יהודים רבים בוחרים שלא לצאת נגדו פומבית בגלל יחסם האמביוולנטי לישראל. יתירה מכך, יש יהודים רבים אשר מובילים את קמפיין החרמות נגד ישראל ומבקרים חריפות את הממסד היהודי גם בשל תמיכתו בישראל, וגם בטענה שהוא תורם למבנה הכח החברתי המדכא הנוכחי בארה"ב נגדו התנועה הפרוגרסיבית נלחמת.

41. מערכת היחסים עם ארה"ב נשענת במידה רבה על הקשר בין יהודי ארה"ב לישראל. מניע מרכזי ליחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב היא ההשפעה הפוליטית, העוצמה והשגשוג של יהודי ארצות הברית. ולכן, מעבר לשיקול המרכזי הערכי, לקשר עם יהודי ארה"ב יש חשיבות לישראל גם במימד הביטחוני,המדיני והכלכלי. [5]

42. אין ספק שמגמת ההתרחקות בין ישראל לזרם המרכזי של יהדות ארה"ב ניזונה מהמחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי, אך היא גם מזינה אותה. השלכה הרסנית של מגמת הריחוק של יהודים רבים עלולה להיות קריסה של אידיאל העמיות היהודית (Peoplehood, קרי, התפיסה הקולקטיבית העצמית היהודית כעם. הפער בין ישראל לזרם המרכזי ביהדות ארה"ב חותר תחת הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, והשיח הפרוגרסיבי חותר תחת התפיסה שהיהודים הם עם ולכן, בפועל, גם תחת הזכות היהודית להגדרה עצמית לאומית.

רקע 2: עליית  כוחם של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב

43. תנועת האחים המוסלמים נולדה ב-1928 על ידי חסן אל-בנא במצרים, והיא בייסודה גוף שמרני ופונדמנדליסטי, בעלת סדר יום אנטישמי מובהק,[6] אשר החזון שלה הוא לכונן חליפות אסלאמית, בהתאם לססמה של התנועה במצרים, 'האסלאם הוא הפיתרון'. יחד עם זאת, התנועה והארגונים המזוהים עימה מגלים פרגמטיות ביישום החזון.

מארגון מצרי לתנועה גלובלית

44. הפופולריות של האחים המוסלמים מחוץ למצרים היא במידה רבה תוצאה של מבנה אפקטיבי שיש בו הלימה בין האופי בו היא מאורגנת כתנועה חברתית לבין מטרותיה.[7]כמעט בכל אחת מהארצות בה גופים שמזוהים עם האחים המוסלמים פועלים במערב, ניכרת מחשבה רבה והסתגלות של המבנה, ההתארגנות והאסטרטגיה.

45. האפקטיביות שבה פועלים ארגוני האחים המוסלמים הפכו אותם למייצגים לא פורמליים של הקהילה המוסלמית בעיני השלטונות באירופה, באוסטרליה ובארה"ב.[8]  התבססות תנועת האח"ס באירופה במקביל לרדיפות שעברה התנועה במדינות המזרח התיכון, הפכו מספר ערים באירופה (בעיקר בבריטניה, צרפת בלגיה וגרמניה) למוקדים העולמיים החשובים ביותר של תנועת האחים המוסלמים בעולם.

46. זרמים אסלאמיים מתונים במזרח התיכון מתוסכלים ממעמדם הלא פורמלי של ארגוני האחים המוסלמים במערב כמייצגים את הקהילות המוסלמיות במדינות המערב כלפי השלטונות וארגוני החברה האזרחית. כך למשל, הפעילות של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב ובאירופה בשיתוף פעולה פרוגרסיבים והשמאל הרדיקלי נגד הסכמי אברהם, מתסכלת רבים במדינות ערב שחתמו על הסכם זה עם ישראל (איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו), אשר פתיחותם למערב גדולה יותר, ואשר האסלאם שם סובלני יותר.

47. אף אחד מהארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים מחוץ למצרים, גם אלה בארה"ב אליהם מתייחס מסמך זה, לא קושר זיקה ישירה לתנועה באופן פורמלי, ואולם קיימים קשרים אידיאולוגיים עמוקים, השפעה ומצע רעיונות משותף שיוצר זיקה ושייכות לתנועה חברתית.[9] ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים פועלים בשיתוף פעולה רופף ובצורה קולקטיבית כדי לקדם שינויים חברתיים ומגוון משותף של מטרות, בזמן שסדר היום שלהם דומה במאפיינים רבים שלו גם אם לא תמיד זהה.

48. ארגונים אלה פועלים היום באופן יותר מבוזר מאשר בעבר, ולכן לעיתים מורכב יותר היום היום להבין מהו מרכז הכובד של התנועה ביחס לסוגיות מסויימות. כך, חמאס שנולדה כזרוע של האחים המוסלמים בעזה, תופסת את מפלגת רע"מ שיושבת בקואליצייה הישראלית, שגם מקורותיה הם האחים המוסלמים, כאוייבת אידיאולוגית;[10] בארה"ב, כמשל נוסף, ישנו פער דורי מובהק בין צעירים מוסלמים (שחלקם הגדול נולד בארה"ב) לבין דור המהגרים של הוריהם כלפי סוגיות שונות, דוגמת היחס לסוגיית הלהט"ב.[11]

האחים המוסלמים בארה"ב

49. ראשית התבססותם של ארגונים המזוהים עם אידיאולוגיית תנועת האחים המוסלמים בארה"ב החלה בשנות השישים של המאה הקודמת.[12]בהדרגה, הפכו ארגונים אלה לכח האסלאמי המאורגן ביותר בארה"ב, שעה שהקימו מסגדים, עסקים ,יוזמות חברתיות, קבוצות השפעה ולובי, החלו מקיימים נוכחות תקשורתית גבוהה, והקימו את מרכזיהם סמוך לגבעת הקפיטול בוושינגטון. ארגונים כמו Coucil on American-Islamic Relations (CAIR) ו – Islamic Society of North America (ISNA)מנוהלים היטב, ממומנים, ומקושרים עם האליטה האמריקאית.[13]

50. פיגועי ה-11 בספטמבר היוו מכה קשה לקהילה המוסלמית בארה"ב ולארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים – תחושות אנטי-מוסלמיות, מדיניות פנים נוקשה  ועלייה בשנאת מוסלמים הביאו לשפל את מעמד הקהילה המוסלמית בארה"ב. בה בעת, דווקא בשל תחושת הרדיפה, בדיעבד נראה שתקופה זו ייצרה דור חדש של מנהיגים מוסלמים צעירים נחושים להשתלב ולקדם את האינטרסים של הקהילה.[14]

51. מספר ניסיונות חקיקה בארה"ב במהלך השנים להכריז על תנועת האחים המוסלמים וארגונים בארה"ב המזוהים עימה,[15]כארגוני טרור, לא צלחו. מאמצים אלה הגיעו לשיא בעקבות משפט קרן הולילנד ב-2007-8, אז הורשעו ונכלאו יוזמי הקרן המזוהים עם האחים המוסלמים בגיוס כספים לחמאס ובעידוד פעולות התאבדות.

52. בזמן כהונת טראמפ, שוב חשו מוסלמים רבים שהם במגננה. טראמפ אסר בצורה גורפת על כניסה לארה"ב של אזרחי מספר מדינות מוסלמיות במזרח התיכון, ומספר התבטאויות שלו נתפסו כאנטי-מוסלמיות והגבירו את החשש בקרב מוסלמים בארה"ב.[16]

53. באותה מידה, את היבחרו של ביידן רואים גופים אלה כהזדמנות היסטורית.[17] ואמנם, רבים בקהילה המוסלמית באמריקה תופסים את העת הנוכחית כתקופת שיא של השתלבות חברתית של מוסלמים באמריקה.[18]

54. יש לציין, שמירב המיקוד של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים, הוא לקדם מטרות פנימיות אמריקאיות, ואשר רוחב היריעה של מסמך צר מלהכילם. בין השאר ארגונים אלה מנסים לקדם: הגנה מפני הרשויות הפדרליות (בעיקר FBI) שלטענתן רודפות מוסלמים; יציאה נגד מדיניות ההגירה של ארה"ב; מלחמה בגזענות הממוסדת במשטרה; ומאבק לייצוג מוסלמי שיוויוני בממשלה הפדרלית.[19]

55. אף שמספר ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים נתפסים בעיניי השלטונות האמריקאיים[20] כמייצגים לא פורמליים של קהילת המוסלמים, הרי שרוב המוסלמים באמריקה לא מזדהים עם סדר היום של תנועת האחים המוסלמים. דמוגרפית, רוב המוסלמים באמריקה גרים באיזורי הספר ולא בהכרח בערים הגדולות בהם יש נוכחות של ארגוני המזוהים עם האחים המוסלמים, והם מהווים אוכלוסייה מאוד מגוונת.

56. ההחלטה להתמקד בבניית ארגונים אשר מטרתם המרכזית היא יצירת קשר עם האליטה והפוליטיקה האמריקאית היא פיצוי על העדר התמיכה הגורף בקרב קהילות מוסלמים.למעשה את הלגיטימציה הפימית לייצוג הקהילות המוסלמיות, מנסים ארגוני האחים המוסלמים להשיג באמצעות קשרי הממשל שהם מנהלים,[21]הפלטפורמות שהם יוצרים והעמקת שיתוף הפעולה עם ארגונים פורגרסיביים.

הברית האדומה-ירוקה: השותפות בין התנועה הפרוגרסיבית לאסלאם הפוליטי

57. הברית בין השמאל הרדיקלי לאסלאם הפוליטי[22] נולדה באירופה ומכונה שם 'הברית האדומה-ירוקה'.[23] שיתוף הפעולה בין שני זרמים כה שונים אלה הואץ בשני העשורים האחרונים, ומאמץ רחב דו-צדדי נועד לגשר אינטלקטואלית ותיאורטית ביניהם.[24]תופעה זו 'היגרה' בעשור האחרון לארה"ב ושיתוף פעולה כזה מתרחש בארה"ב כחלק מתופעת קואליציית המיעוטים וההצטלבויות (intersectionality). סדר היום של הברית האדומה-ירוקה רדיקלי, וכלל באירופה אלמנטים מובהקים של אנטי-מערביות, אנטי אמריקאיות ואנטי-ציונות.

'ההגירה' של הברית האדומה-ירוקה לארה"ב

58. לאחר משפט קרן הולילנד (ר' לעיל), החל תהליך אמריקניזציה[25]מואץ בקרב ארגונים המזוהים עם האידיאולוגיה של האחים המוסלמים בארה"ב. תהליך זה איפשר את חיזוק השותפות בין התנועה הפרוגרסיבית לאסלאם הפוליטי ואת ההשתלבות המוסלמית בארה"ב. תכליתו של תהליך האמריקניזציה היא הפנמה של כללי המשחק בארה"ב, ופיתוח אקטיביזם ותכניות שמקפידים על פעולות במסגרות אותן מתירות רשויות החוק. במסגרת תהליך זה הצליחו ארגונים המזוהים אידיאולוגית עם האחים המוסלמים לצייר את האסלאם הפוליטי כזרם שיכול לתת מענה לרדיקליות של האסלאם הסלפי, ממנו צמחו אלקעאדה ודאעש ('דוקטרינת למברטיזם' [26]). תהליך האמריקניזציה הצליח לייצר בתורו לגיטימציה[27]גוברת לארגונים שמזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב. שיתוף הפעולה בין האסלאם הפוליטי לתנועה הפרוגרסיבית אמנם אינו חדש בארה"ב, אולם בשנים 2015-16 אכן ניתן היה להבחין בקפיצת מדרגה של שיתופי הפעולה בין חוגים פרוגרסיביים בארה"ב לבין ארגונים ואנשים המזוהים עם האחים המוסלמים.

59. הפרוגרסיביזציה של האחים המוסלמים -  ארגונים ומנהיגים בארה"ב המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים, נתפסים והולכים כחלק אינטגרלי מהמערך המזוהה עם התנועה הפרוגרסיבית. בעוד ששיתוף הפעולה בין הפרוגרסיבים לאסלאם הפוליטי אמור לייצר גם חיכוכים רבים בנוגע למהות של האידיאולוגיה של תנועת האחים המוסלמים (למשל ביחס למקומה של הדת או ביחס לאוכלוסיית הלהט"ב), הרי שתופעת קואליציית המיעוטים (intersectionality)מאפשרת לשני הזרמים האלה למצוא לא מעט נקודות ממשק. ואמנם, חלק מרכזי מתהליך האמריקניזציה של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב כלל גם אימוץ של הרטוריקה וחלקים מסוימים של סדר היום של התנועה הפרוגרסיבית. כך, ארגון כמו המועצה לקשרי המוסלמים אמריקאים (the Council on American-Islamic Relations) אשר לפני כעשור הואשם במשפט פדרלי בהיותו חלק מרשת שתומכת פיננסית בטרור, עומד בחזית המאבק לצדק חברתי כחלק מקמפיין ה Black Lives Matter, וגם פועל כדי לקדם רפורמות בבתי הסוהר ושכר מינימום.[28]וכך, אף כי שהברית האדומה-ירוקה צעירה יותר בארה"ב מאשר באירופה, נראה שהקשר בין התנועה הפרוגרסיבית לארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים עמוק יותר בארה"ב בהשוואה לאירופה.

60. אין ספק שארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים עוברים תמורות מרחיקות לכת, אולם התנועה לא עברה שינוי יסודי בנוגע למטרות וליעדים ארוכי הטווח של האסלאם הפוליטי, ובטח לא ביחס שלה לישראל, והיא עדיין מתנהלת כתנועה גלובלית – קיימת מחלוקת ערה בין חוקרים של האסלאם הפוליטי בנוגע לשינוי שעובר האסלאם הפוליטי בארה"ב. ניתן למצוא הוכחות גם לכך שיש מנהיגים וארגונים רבים שתופסים את שיתוף הפעולה עם השמאל כאופורטוניסטי בלבד, כאלה שמסתייגים ממנו, וגם לכאלה שסוברים שהשינוי מבטא תמורה אמיתית בקרב הדור המוסלמי הצעיר.[29] ואולם, אין סימנים לכך שהשינוי הוא עמוק באופן שמגדיר מחדש את החזון של התנועה, מטרותיה ארוכות הטווח ואת יעדיה האסטרטגיים.

הברית האדומה-ירוקה מקדמת סדר יום אנטי-ישראלי ואנטישמי

61. הברית האדומה-ירוקה היוותה גורם מרכזי להתפשטות מגמות של דה-לגיטימציה לישראל באירופה. בתחילת העשור הקודם, מכון ראות האיר זרקור על ההשלכות של פעילות של הברית האדומה-ירוקה נגד ישראל בלונדון (ראו כאן). במסמך צויין שאף כי הגופים שמרכיבים את הברית האדומה-ירוקה נחשבים לכוחות פוליטיים שוליים כמעט בכל מקום שבו הם פעלו באירופה, כוחם הלא פרופורציונלי בהקשר הישראלי נבעה מהצלחתם להשפיע על ה"פריימינג" של הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות ניכוס של טרמינולוגיה ליברלית וריכוך סדר היום והיעדים האמיתיים שלהם. התוצאה היא שרעיונות שנחשבו רדיקליים עד לפני שנים אחדות חדרו בהדרגה לשיח המרכזי במערב, ומכון ראות אף התריע שהברית האדומה-ירוקה עלולה להתרחב גם לארה"ב.

62. ואמנם, כמו באירופה, גם הברית האדומה-ירוקה בארה"ב נושאת סדר יום אנטי-ישראלי מובהק -

• מחד גיסא, הספקטרום המתרחב של האסלאם הפוליטי בארה"ב עדיין אינו רחב דיו כדי לכלול דעות מגוונות על ישראל או על הממסד היהודי בארה"ב. אפילו המנהיגים הליברלים ביותר בארה"ב המזוהים עם האחים המוסלמים מקדמים סדר יום אנטי ישראלי, ורובם רואים אותה כיישות קולוניאלית שנולדה בחטא, ומצדיקים, למשל, פיגועי התאבדות נגד ישראלים.[30]

• מאידך גיסא, התנועה הפרוגרסיבית במערב, קודם באירופה ואחר כך בארה"ב, עברה היפוך מושלם ביחס לישראל שמכון ראות כינה בזמנו 'מקיבוץ לכיבוש', קרי, מראייתה של ישראל כמודל של חברה סוציאליסטית שיווניות ומתקדמת בשנות ה- 60 לכזאת שמייצגת את כל הרעות החולות של המערב בעת הנוכחית.[31]

63. 'גזענות של ציפיות נמוכות' 'ומלכודת האסלאמופוביה' מאפשרות את קיומה של אנטישמיות בוטה בברית האדומה -ירוקה – ארגונים ופעילים של האחים המוסלמים נמצאים בתהליך של השתלבות בקרב חוגים ליברלים ופרוגרסיבים, אך שומרים על קו עויין לישראל ואף על אנטישמיות בוטה, שמתקבלת בההבנה בקרב פרוגרסיבים בשל מה שמכונה בפי מבקרי השיח הפרוגרסיבי כ'גזענות של ציפיות נמוכות'. אפילו אמירות שערוריתיות מצד מנהיגים מוסלמים כלפי היהודים או ישראל, לא זוכות לגינוי נחרץ או מקיף. יתירה מכך, בשיח הפרוגרסיבי המקוטב שמחלק את העולם למדכאים ולמדוכאים, ביקורת על אמירות של מנהיגים או ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים גוררת האשמה באסלאמופוביה ומונעת דיון על האנטישמיות הנוכחת בקרב גופים אלה.

הארגון והפלטפורמות שמאפשרות לברית האדומה-ירוקה להשפיע על מדיניות החוץ

64. המבנה, רשת הקשרים עם התנועה הפרוגרסיבית, האסטרטגיה ורמת הארגון של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב, מציבים אותם בצורה ייחודית שמאפשרת להם להשפיע ממשית על מדיניות החוץ של ארה"ב באיזור המזרח התיכון.

65. בראש ובראשונה, האגף הפרוגרסיבי העולה במפלגה הדמוקרטית מהווה פלטפורמה ייחודית אשר מצליח להשפיע על סדר היום של מדיניות החוץ האמריקאית. כך לדוגמה, היא העיכוב בקונגרס של הסדרת חבילת הסיוע לישראל לאחר מבצע שומר חומות, והחלטת הממשל להקפיא כ-10% מהסיוע הביטחוני השנתי למצרים לנוכח ביקורת על זכויות האדם שם, ובעיקר ליחס שלה לפעילים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים.[32]

66. ב-2018 שתי חברות קונגרס מוסלמיות ראשונות המזוהות עם האגף הפרוגרסיבי הרדיקלי נכנסו לקונגרס האמריקני, רשידה טאליב ואילהן עומר, על גבי קולות של קהילות מוסלמיות ופרוגרסיביות כאחד. שתי חברות הקונגרס הללו הצליחו להשפיע על השיחה הביקורתית נגד ישראל בזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, במיוחד במהלך מבצע שומר החומות (מאי 2021).[33] שתי חברות קונגרס אלה משתתפות תדיר באירועים אנטי-ישראליים של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים, ואף בכאלה שתומכים בחמאס.[34]

67. רמת הארגון והלובי של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים ואפילו עם חמאס עולה מדרגה. כך למשל, ארגון מוסלמים אמריקאים למען פלסטין (American Muslims for Palestine (AMP)), אשר מזוהה עם האידיאולוגיה של האחים המוסלמים ויש לו קו פרו-חמאס מובהק, הקים שדולה חדשה שפועלת בוושינגטון (Americans for Justice in Palestine Action (AJP)),[35] ועובדת עם האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית ואף מעבר לה.[36]

68. פלטפורמות דיפלומטיות קטארית וטורקית – קטאר אשר תומכת הלכה למעשה בתנועת האחים המוסלמים העולמית (ראו מטה), מגבירה בשנים האחרונות את פעילות הלובי ויחסי הציבור שלה בארה"ב,[37] ומקדמת סדר יום של מדיניות חוץ אשר חופף במידה רבה לסדר היום של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב. לא מן הנמנע שיש תיאום ושיתופי פעולה בין הפעילות הקטארית לארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב. גם הטורקים אשר תומכים בתנועת האחים המוסלמים העולמית, הגבירו את מאמצי ההשפעה שלהם בוושינגטון , והנשיא ארדואן אף נפגש מדי פעם עם מנהיגים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב.[38] ארגונים אמריקאים המקדמים אינטרסים טורקיים משתפים פעולה עם ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בקידום סדר יום אנטי-ישראלי.[39]

69. הקואליצייה העולמית של ארגוני האחים המוסלמים – ארגונים מחוץ לארה"ב המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים העולמית, נרתמים לטובת המאבקים שמנהלים ארגונים אמריקאים בשם התנועה. הם פועלים בשם חזון משותף ומטרות אסטרטגיות המשותפות לארגוני התנועה.[40]

70. אימפריית אלג'זירה נרתמת 'למהפיכה' -ערוץ אלג'יזרה באנגלית, שמהווה פלטפורטמת תקשורת גלובלית בבעלות ובשירות קטאר, הפך להיות ערוץ מרכזי של התנועה הפרוגרסיבית בכל העולם, ובמה לקידום סדר יום אנטי-ציוני בולט וקמפיין החרמות נגד ישראל. ערוץ המדיה החברתית של אלג'זירה, AJ+, הפך להיות פופולרי במיוחד, ובצד קידום נושאים שחשובים לתנועה הפרוגרסיבית, הוא גם מקדם סדר יום אנטי-ישראלי מובהק.[41]

71. פלטפורמות תקשורת ורשתות חברתיות עוצמתיות – התנועה הפרורגרסיבית ובהם גם ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים, מנצלים היטב את האפשרויות לתקשר בפלטפורמות שהם יוצרים בעצמם, במדיה החברתית והמסורתית, ובכך לעקוף את אמצעי התקשורת של הזרם המרכזי או את הממסד. הביזור של רשת האינטרנט מאפשר לגופים רדיקלים ליצור פלטפורמות תקשורת עוצמתיות ולהגיע ישירות ללא פילטר לקהלים חדשים ברשתות החברתיות, ובעיקר בטוויטר, באינסטגרם, בפייסבוק ובטיקטוק.

72. רשת ארגונים אנטי-ציונית בארה"ב וארגוני שמאל פרו-פלסטיניים – בשני העשורים האחרונים ישראל מתמודדת עם מתקפה שיטתית גלובלית מצד רשת של ארגונים ששוללים את קיומה של ישראל ממגוון סיבות פוליטיות, פילוסופיות ואידיאולוגיות. בכל מה שקשור לעיצוב סדר היום הניצי כלפי ישראל, הברית האדומה ירוקה מסתייעת בפועל ברשת הדה-לגיטימציה, כדי להפוך את ישראל למדינה מצורעת ולקדם באופן מכוון את הזיהוי של ישראל עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה מתוך כוונה לערער את הלגיטימציה שלה להתקיים. רשת זו גדלה בשנים אחרונות בארה"ב וכוללת, בין השאר, ארגונים אנטי-ציוניים פרוגרסיביים, ארגוני שמאל פרו-פלסטינים, פלגים חרדים אנטי-ציוניים, ארגונים רדיקליים של שחורים בארה"ב, כנסיות פרוגרסיביות, ואף ארגוני גולים איראניים.

מדיניות החוץ האדומה-ירוקה במזה"ת

73. ארה"ב משנה דרמטית את מדיניות החוץ שלה בחודשים האחרונים, ובפרט את מדיניותה במזרח התיכון. הצורך לשנות את מדיניות החוץ של ארה"ב כמו גם רכיבים מרכזיים בנוגע למהות השינוי, מהווים מוסכמה נדירה בין רפובליקנים לדמוקרטיים, ולכאורה קשה לייחס אותם באופן בלעדי לגורם אחד. בפרק זה ננסה להצביע על השינוי היסודי במדיניות זו שהוא תולדה של רוח התקופה והנסיבות, אך גם ננסה לעמוד התפקיד החשוב שמשחקים גופים פרוגרסיביים ושל האסלאם הפוליטי בנוגע לעמדות הממשל ביחס לסוגיות מסויימות.

גישת מדיניות החוץ המרוסנת (Restraint Foreign Policy)

74. מדיניות ארה"ב במזרח התיכון בעשורים האחרונים, התמקדה בפעילות נמרצת של מלחמה בטרור, קידום דמוקרטיה, בינוי אומות ומדינות ועזרה הומניטרית.  אף היו קיימות תפיסות שונות בשתי המפלגות בנוגע למדיניות החוץ, בהכללה, הייתה הסכמה על התפקיד המרכזי שעל ארה"ב למלא כשוטר של העולם. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, התאפיינה מעורבות צבאית גוברת של ארה"ב בעולם, ובעיקר במזרח התיכון.

75. ואולם בשנים האחרונות מתפתח בוושינגטון בהדרגה קונצנזוס פוליטי בשתי המפלגות בנוגע לצורך לאמץ מדיניות חוץ מרוסנת ‘(Restrained Foreign Policy) – קרי, מדיניות חוץ שמבוססת על צמצום דרמטי של הנוכחות הצבאית של ארה"ב במזרח התיכון ובמקומות אחרים בעולם. גישה זו היא יותר פסיבית, ושמה את הדגש על מהלכים כלכליים ודיפלומטיים על חשבון מהלכים צבאים.[42]

76. הצידוקים האידיאולוגיים והפוליטיים לקריאה למדיניות חוץ מרוסנת הם מגוונים ומועלים הן ע"י ריאליסטים שמרנים מהימין האמריקאי, והן ע"י גופים פרוגרסיבים פצפיסטיים. כך לדוגמה, הן בשיח השמרני והן הפרוגרסיבי ניתן למצוא לקחים דומים בנוגע להבנה של מגבלות הכוח הצבאי; הכרה בעלייתן של מעצמות איזוריות ועולמיות חדשות שמסיימות את הדומיננטיות המוחלטת של ארה"ב בזירה הבין-לאומית; וגם תפיסה שארה"ב בטוחה בגבולותיה, ושעם כוחה הגרעיני ועוצמתה הצבאית אין עליה שום איום צבאי משמעותי. שני הזרמים הפוליטים גם מסכימים על כך שהמזרח התיכון הופך להיות פחות חשוב עבור ארה"ב בשל העצמאות האנרגטית שלה ולכן יש לצמצם או לסיים הנוכחות הצבאית של באיזור.

עקרונות הגישה הפרוגרסיבית 'המכלילה' למדיניות ארה"ב במזרח התיכון

77. למרות הקונצנזוס היחסי הנדיר בארה"ב בעת הנוכחית לגבי הצורך לרסן את מדיניות חוץ, קיימים מספר עקרונות ייחודיים באופן שבו הברית האדומה-ירוקה תופסת את אידיאל מדיניות החוץ. מדיניות החוץ האדומה ירוקה היא תפיסת מדיניות חוץ מרוסנת, המתובלת בהבנה של מאבקים גלובליים דרך הזווית של פוליטיקת הזהויות בארה"ב ושיח זכויות האדם, וברכיבים אידיאולוגיים של האסלאם הפוליטי.

78. הגישה ה'מכלילה' למדיניות במזרח התיכון– בקרב חוגים פרוגרסיבים מרבים להשתמש במושג מדיניות חוץ מכלילה, [43] אשר קוראת לארה"ב להפסיק להתייחס בסלחנות לבעלות בריתה אשר מפרות לכאורה זכויות אדם, ולנהוג באותם סטנדרטים אוניברסליים אחידים בנוגע להפרות זכויות אדם כלפי יריבים ועמיתים כאחד. הרכיבים והעקרונות של הגישה הפרוגרסיבית המכלילה למדיניות חוץ הם:

• הבנת המזרח התיכון דרך פוליטיקת הזהויות האמריקאית –פרוגרסיבים נוטים לפרש את הקונפליקטים במזרח התיכון בהתבסס על קטגוריות השיח של המאבק החברתי בארה"ב, כסכסוך שתמיד יש בו פריבילגים המדכאים קבוצות חלשות מהן, בין אם מיעוטים או מהגרי עבודה.[44]

• התבססות על חזון אוטופי אוניברסלי.[45] מדיניות החוץ האוניברסלית מבטאת תפיסה שאף שקיימים הבדלים ערכיים תרבותיים, לאומיים, וחברתיים, בבסיס האינטראקציה האנושית קיימת הסכמה לגבי ערכי הצדק.

79. שבירת המחיצות בין מדיניות החוץ לזירה הפנימית– ההסתכלות הפרוגרסיבית שמה דגש על בחינת ההשפעה של מדיניות החוץ על ארה"ב פנימה, ובמיוחד איך מדיניות החוץ משפיעה על הכלכלה האמריקאית.[46]

80. זכויות אדם וצדק חברתי  חשובים יותר מאינטרסים ביטחוניים - הגישה הפרוגרסיבית מגדירה מחדש את שיקולים של ביטחון לאומי ומנסה לקדם מדיניות שתתמקד בפיתוח אנושי במקום פיתוח וטיפוח קשרים בין מדינות המבוססים על אינטרסים ביטחוניים.

81. עיקרון הוגנות התוצאה'(Equity of Outcomes)– -  התמיכה של ארה"ב בישויות שונות אשר נמצאות בסכסוך במזרח התיכון צריכה להתבסס על התפיסה שאם קבוצה אחת היא פריבילגית או נהנית מיתרון על קבוצה אחרת, אזי המסקנה ההגיונית היא שאותה הקבוצה ודאי נושאת באשמה לסכסוך ובפשעי מלחמה. כך למשל, בסבב הלחימה האחרון בין ישראל לעזה, מאזן הקורבנות לרעת הפלסטנים היווה אינדיקציה ברורה מבחינת תנועות פרוגרסיביות שיש להטיל את האשמה על ישראל.

82. אנטי טראמפיזם– אף כי רכיב זה לכאורה אינו אידיאולוגי, בפועל הנטייה להתנגד לכל עמדה או מהלך אמריקאי בזמן כהונת טראמפ קיבלה מעמד כמעט אידיאולוגי. כך למשל, רווחת מאוד ההתנגדות בקרב התנועה הפרוגרסיבית להסכמי השלום בין ישראל לכמה מדינות ערביות שהושגו בזמן כהונת טראמפ (ראו עוד על הסכמי אברהם למטה), לתכנית המאה של טראמפ ובוודאי להכרה בירושלים כבירת ישראל.

מדיניות החוץ האדומה-ירוקה ומשחקי הכס של המזה"ת

83. בשנים האחרונות,לנוכח החשת תהליך נסיגת ארה"ב מהמזרח התיכון שהתחילה בימי הנשיא אובאמה, מתקיימת תחרות נמרצת על ההגמוניה האיזורית מצד שלושה גורמים מרכזיים שלהם סדר יום ואידיאולוגיה שונים: 1) ציר האחים המוסלמים, שמובילות בעיקר טורקיה[47] וקטאר[48];  2) הציר השיעי בהובלת איראן, אשר כולל גם את חזבאללה ומיליציות נאמנות הפרוסות לאורך המזרח התיכון ובעיקר בסוריה ובעיראק; 3) וציר המדינות הערביות הסוניות המתונות והפרו-מערביות עם דומיננטיות של סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים.

84. מדיניות ארה"ב באיזור שמקדמת הברית האדומה-ירוקה משפיעה על מאזן הכוחות בין הצירים הללו, שלהם יש השפעה גדולה על הביטחון הלאומי של ישראל - לא תמיד ניתן לקשור בצורה ישרה את ההשפעה של חוגים פרוגרסייבים על מדיניות החוץ של ממשל ביידן. בה בעת, סביר שאין מקריות בכך שמספר נושאים שעל סדר היום של התנועה הפרוגרסיבית הפכו להיות חלק ממדיניות ארה"ב באיזור. ואמנם, בפועל, יש הלימה גבוהה, גם אם לא מלאה, בין אידיאל מדיניות החוץ הפרוגרסיבית באיזור לבין המדיניות המעשית של ארה"ב באיזור.

ציר המתונות נתפס כמורכב ממדינות סוררות

85. בקרב ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים קיימת ביקורת נוקבת על מספר מדינות במזרח התיכון אשר נוטות לדכא בצורה ברוטאלית מחאות עממיות ולהפעיל אמצעי מעקב וכפייה כלפי מתנגדי המשטר. עיקר הביקורת של ארגונים בין-לאומייםאלה מתמקדת במצרים, בערב הסעודית, בטורקיה, באיראן, ובסוריה. לקראת אירוח המונדיאל הקרוב, קטאר 'סופגת אש' כבדה במיוחד לנוכח היחס שלה למיעוטים ולעובדים הזרים החיים בקרבה. בהכללה, הביקורת הבין-לאומית הזו מתעלמת מהתחרות להגמוניה איזורית בזמן שכלל המדינות באיזור הן מושא לביקורת נוקבת.

86. ואולם, התנועה הפרוגרסיבית בארה"ב ממקדת את הביקורת שלה כמעט אך ורק במדינות הציר המתון הפרו-מערביות. הסיבה היא ההשפעה של ארגונים אמריקאים המזוהים עם האחים המוסלמים אשר להם יש עוינות אידיאולוגית למדניות הציר המתון. ואכן, פעילות ופרסומים של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב[49]חפים מכל ביקורת על מדיניותן של טורקיה, קטאר ממשלת לוב המערבית או ארגוני אחים מוסלמים במזה"ת, אולם יש להם סדר יום נוקב נגד סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות וכמובן ישראל.[50]

87. אף כי אין חפיפה מלאה בין עמדת הממשל לאידיאל מדיניות החוץ של הברית האדומה-ירוקה (למשל ביחס הנוקשה של הממשל לטורקיה, שאינו מרכזי בסדר היום של הברית האדומה ירוקה) נראה שמדיניות ארה"ב באיזור מושפעת עמוקות מתפיסת מדיניות חוץ זו. כך למשל:

• סעודיה מקבלת כתף קרה ומעגל האש האיראני סביב איראן מתרחב [51] – בשם הגישה המכלילה למדיניות חוץ (ראו מעלה) ובמה שנראה כמעט כמו קמפיין מתוזמר ופעילות קונגרס נמרצת, ארגוני ומנהיגי הברית האדומה-ירוקה סימנו את סעודיה כמטרה מרכזית לנוכח מעורבותה בתימן ורצח העיתונאי מבקר המשטר ג'מאל חשוקג'י.[52] ואמנם,מאז היבחרו של ביידן, יורש העצר הסעודי מחמד בן סלמאן זוכה לכתף קרה מצד הממשל.

• זאת ועוד, ההחלטה האמריקאית לחזור בה מההגדרה של החות'ים כארגון טרור, יריביה של סעודיה בתימן ובני בריתה של איראן, מלמדת גם הם על שינוי חד בגישה האמריקאית כלפי בת בריתה המסורתית. לאחרונה, הממשל השהה את המכירה של חימוש מדוייק לסעודיה, ואף פינה סוללות הגנה אוויריות שהוצבו סעודיה אחרי המתקפה האיראנית על מתקני חברת הנפט הסעודית ב- 2019. לנוכח שינוי הגישה האמריקאי, סעודיה מתקשה עוד יותר לפעול נגד המורדים החות'ים הפרו-איראנים, ולאיראן יש כמעט יד חופשית להשלים את בניית היכולות הקינטיות של החות'ים, אשר נמצאים במעגל האש האיראני נגד ישראל.[53]

• מתקיימת בחינה מחדש מתמשכת של עסקת ה- F35 בין ארה"ב לאיחוד האמירויות, שנתפסה כחלק מהעסקה הסיבובית של הסכם הנורמליזציה עם ישראל. בחינה מחדש זו גם היא מראה שהיחס למדינות הציר המתון מצד ארה"ב מצטנן. העסקה בכללותה בעיניים פרוגרסיביות, פסולה מיסודה, היא עומדת בניגוד מוחלט לנטייה להפחית משמעותית את ההסתמכות על כוח צבאי בזירה הבינלאומית, אשר רק מערער את היציבות האיזורית ולא תורם לה.

• 'ראש קשה' גם מול מצרים– כך למשל, הממשל החליט להקפיא כ-10% מהסיוע הביטחוני השנתי למצרים בסכום של 130 מיליון דולר, לנוכח ביקורת על זכויות האדם שם, ובעיקר ליחס שלה לפעילים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים.  הההחלטה הייתה תוצאה של קמפיין מתמשך מצד חוגים פרוגרסיבים,[54] ובעיקר תוצאה של פשרה בין האגף הפרוגרסיבי לאגף המרכזי יותר במפלגה הדמוקרטית, ששאף בתחילה לקצץ כ-300 מיליון דולר.[55]

• הקפאה בפועל של הסכמי אברהם –  חוגים פרוגרסיביים ושל ארגוני האחים המוסלמים ביקרו את הסכמי השלום והנורמליזציה בין ישראל למספר מדינות ערביות. בשיח הפרוגרסיבי הסכמי אברהם תוארו כהקרבה של הסוגייה הפלסטינית, [56] וכהסכמים בין משטרים טוטליטריים, והיו גם קולות של חברי קונגרס בולטים שקראו לביידן לבטל את ההסמכים[57]. זאת ועוד,  אמנם הסכמי אברהם זכו לתמיכה פורמלית של שתי המפלגות[58], אולם בפועל, תנופת הנורמלזיציה בין ישראל למדינות ערב ובראשן סעודיה לא קודמה על ידי הממשל.

88. לסיכום, שינוי היחס כלפי מדינות ערב המתונות יחד עם צמצום הנוכחות האמריקאית באיזור מחליש בפועל את ציר המדינות הערביות הפרו-מערביות – הניסיונות האמריקאים לחדש את הסכם הגרעין עם איראן, בד בבד עם צמצום כוחותיה באיחוד האמירויות, בבחריין ובקטאר, כמו גם הנסיגה מעיראק ומסוריה, פוגעים בתחושת הביטחון של מדינות המפרץ מול איראן, כל זאת בזמן שכשלון הנסיגה האמריקאית המסודרת מאפגניסטאן ממשיך להדהד.

איראן לא מהווה איום אמיתי לארה"ב

89. הרקורד של איראן בתחום השמירה על זכויות האדם היה אמור להפוך אותה למטרה מרכזית לחיצי התנועה הפרוגרסיבית – איראן היא מדינה שבה הנשים משוללות זכויות רבות, שבה תולים הומוסקסואליים ומתנגדי משטר, שנוקטת ומממנת ארגוני טרור לכל רוחב המזרח התיכון ושמעורבותה בטרור בין-לאומי היא עובדה מוכחת. לכאורה, היא לכאורה אמורה הייתה לעמוד בלב הקמפיין הפרוגרסיבי אשר נשען על שמירה על זכויות אדם וערכים דמוקרטיים. ואכן מחקרים מראים שבקרב חוגים פרוגרסיבים אין אהדה לאיראן והיא נתפסת באופן דומה לאופן שבו נתפסת ישראל.[59]

90. ואולם התנועה הפרוגרסיבית וארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב שומרים על שתיקה מהדהדת בנוגע לאיראן, בטח בהשוואה לביקורת שלהם כלפי סעודיה, ישראל, מצרים, איחוד האמירויות וישראל.

91. סיבה מרכזית, היא הנסיגה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, אשר עומדת במתח עם תפיסת העולם הליברלית המבוססת על אמונה בסדר בין-לאומי שמבוסס על משפט בין-לאומי ליברלי. הניסיונות של ארה"ב לחזור להסכם הגרעין ודאי מעודדים ריסון בקרב מי שעשויה להיות להם ביקורת על זכויות האדם באיראן. ועדיין, השקט ביחס למדינה סוררת כמו איראן עשוי להצטייר כבלתי סביר אם לא מביאים בחשבון את העמדות האידיאולוגיות והפוליטיות של הברית האדומה-ירוקה.

92. על אף שבין השיעה לסונה קיימת גם עוינות היסטורית ואידיאולוגית, קיימת זיקה אידיאולוגית בין האחים המוסלמים ואיראן. הקשרים בין קבוצות שיעיות באיראן לאחים המוסלמים התחילו עוד בשנות ה-40 של המאה ה-20, והיה זה המנהיג העליון של איראן, עלי ח'מאנהי, שתרגם לראשונה לפרסית את ספרו של אחד ממייסדי האח"ס סייד קוטוב, שהשירות הבולאי של איראן הוציא ב-1984 בול לזכרו. [60]  בשנים האחרונות מצליחים גורמים מהאסלאם הפוליטי הסוני וגורמים שיעיים לקיים מנגנוני הידברות ולפעול סביב אינטרסים חופפים, שאחד הבולטים שבהן הוא התמיכה בתנועת החמאס. הדטאנט בין האסלאם פוליטי לשיעה של איראן מקרין גם על סדר היום של גופים המזוהים עם האחים המוסלמים במערב – איראן פשוט לא נמצאת על סדר היום הזה.

93. יתירה מכך, עמדות שמבטאים מנהיגים פרוגרסיבים ואפילו חברי קונגרס, מלמדות שאיראן לא נתפסת כמסכנת בעיני פרוגרסיביים את הביטחון הלאומי של ארה"ב. [61]

94. התעלמות ממעגל האש האיראני - איראן ושלוחיה ממשיכים להוות את האיום האזורי הגדול ביותר על ישראלף בשעה שאיראן משקיעה משאבים רבים לכתר את ישראל ב'מעגל של אש'. היערכות זו תאפשר לה בשעת השין ירי של עשרות אלפי טילים ממרחב גאוגרפי שמשתרע מאיראן ותימן עד רצועת עזה במשך תקופה של חודשים.[62] למרות זאת, יו"ר תת הוועדה ליחסי חוץ של הסנאט האמריקאי, אשר נחשב לאחד המובילים את הקו הפרוגרסיבי במדינות החוץ, הצהיר שטילים איראנים אינם מכוונים לישראל, תוך שהוא מתעלם מ-150,000 טילים שכבר מכוונים לישראל של ארגון חזבאללה, אותו הוא מתאר כשחקן לבנוני לגיטימי.[63]

95. ולכן, בעוד שאיראן לא נמצאת על סדר היום של הברית האדומה-ירוקה, החיזוק בפועל של איראן ושלוחותיה באיזור כתוצאה מהחלשה של ציר מדינות ערב המתונות הנתמכות על ידי המערב, מתקבל לכל הפחות כתופעת לוואי לא מזיקה בקרב ארגונים המזוהים עם התנועה הפרוגרסיבית האחים המוסלמים בארה"ב. 

מדיניות החוץ האדומה-ירוקה והסכסוך הישראלי-פלסטיני

96. בין ישראל לבין ארה"ב מתקיימים 'יחסים מיוחדים' שזוכים לתמיכה של שתי המפלגות בארה"ב, ואשר גוזרים שיתופי פעולה מדיניים, ביטחוניים וכלכליים בין ישראל לארצות הברית. היחסים המיוחדים עם ארה"ב הפכו לאחד מעמודי התווך של תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. הסיבות והמניעים לקיומם של היחסים המיוחדים הם מגוונים ונשענים על שילוב בין ערכים, אינטרסים ועוצמות התארגנות הקהילה היהודית. גישה מסורתית זו מאותגרת ע"י השיח המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי, עד כה ללא הצלחה ממשית ברמת המדיניות, אבל באופן שמשנה דרמטית את השיח סביב ישראל.

השפעה שולית בלבד על מדיניות ארה"ב

97. ישראל הפכה לנושא שנוי במחלוקת בין האגף הפרוגרסיבי לזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית ובסיס למאבקי כח עם ממשל ביידן - רבים בתנועה הפרוגרסיבית מבקרים את מדיניות החוץ האמריקאית על כך שהיא לא מתייחסת לישראל כשחקן 'הרע', כפי שהשיח הפרוגרסיבי מצייר אותה.

98. ואולם, בשעה שממשל ביידן מחוייב ליחסים המיוחדים עם ישראל ולביטחון ישראל, ההשפעה על על מדיניות הממשל נותרת שולית -ישראל זוכה בינתיים ממשל ביידן לגיבוי מדיני נרחב למרות שעמדת ראש הממשלה בנט בנושא הפלסטיני אף נוקשה יותר ממה שהציג רה"מ הקודם נתניהו. ישראל גם זכתה מהממשל לאשראי רחב יחסית בזמן מבצע שומר החומות בעזה (אף כי השיח הביקורתי נגד ישראל חדר גם לזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית במהלך המבצע). נראה שממשל ביידן נחוש היה לפתוח דף חדש בין שתי המדינות,לאחר מערכת היחסים העכורה של נתניהו עם שני נשיאים דמוקרטים.[64]

99. הלחץ של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית מצליח לערער רק בצורה טקטית את מערכת היחסים עם ארה"ב, בשלב זה– כך למשל, אף כי המימון האמריקאי בסך מיליארד דולר לחידוש מלאי המיירטים של מערכת כיפת ברזל נדחה רק ב-24 שעות, אירוע זה עלול להיזכר בסופו של דבר כנקודת מפנה קריטית ביחס של ארה"ב לישראל. מי שמזוהה במיוחד עם המהלך הן חברות הקונגרס אלכסדנריה אוקסיו קורטז, אילהן עומר ורשידה טליב, שכניסתן לישראל סורבה על ידי הממשלה הקודמת בשל התבטאויות ופעילות אנטי-ישראלית. האירוע זה יכול לספק צהר לאתגרים העתידיים של הביטחון הלאומי הישראלי.

100. זאת ועוד, בשלב זה, התפיסה שהדרך לוושינגטון עוברת בירושלים עדיין תקיפה במזרח התיכון.  סטריאוטיפים של עוצמה, כסף והשפעה של הקהילה היהודית על ארה"ב הפכו את מדינת ישראל למושא לחיזור דיפלומטי ותרמו להיווצרות דימוי של עוצמה ישראלית. מנהיגים זרים מחזרים אחרי ירושלים.[65] גם כיום, לדימוי העוצמה הישראלי בקרב עמיתיה ויריביה של ישראל במזרח התיכון שנובעים מהיחסים המיוחדים עם ארה"ב, עדיין יש משמעות רבה במזרח התיכון.[66]

המחיקה היהודית-ישראלית משנה את השיח הציבורי על ישראל

101. השיח הפרוגרסיבי ממסגר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כסכסוך בין פריבילגים ומדכאים לבנים, לבין הפלסטינים המדוכאים. מסגורם של היהודים ככוח מדכא גורם לדמוניזציה של ישראל, המוצגת באופן אינהרנטי כמערכת מדכאת ולכן פגומה מן היסוד כך, השיח הפרוגרסיבי למעשה חותר תחת הלגיטימציה של יהודים להזדהות עם ישראל או להגדיר עצמם כציונים, ותנועות וארגונים פרוגרסיבים רבים מקבלים יהודים בתנאי שהם מתנערים ממדינת ישראל ומהציונות. קטגוריזציה זו גם הופכת את ישראל בשיח הפרוגרסיבי לפרויקט של עליונות אתנו-לאומית שנולד בחטא, אשר קואליציות המיעוטים צריכות להתנגד לו.[67]

102. יתירה מכך, השיח הפרוגרסיבי מנטרל את הקולות הפרו-ישראליים בארה"ב– אחד הגורמים שאיפשרו את היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב היה ההשפעה הפוליטית, העוצמה והשגשוג של יהודי ארצות הברית, גם באמצעות השדולה הפרו-ישראלית (ובראשם אייפא"ק). ואולם רגונים כאלה יכולים לטעון שהם מייצגים את הקהילה היהודית רק סביב נושאים שנמצאים בקונצנזוס בקהילה. השיח הפרוגרסיבי חותר תחת הלכידות של הקהילה היהודית ולכן יכולתה להגיע לקונצנזוס נפגעת, בטח כלפי נושאים שנויים במחלוקת. השיח הפרוגרסיבי לפיכך, חותר תחת הקולות הפרו-ישראליים.

103. התנועה הפרוגרסיבית קוראת בשם הגישה המכלילה למדיניות החוץ לבטל בפועל את היחסים המיוחדים,[68] להעביר חזרה את השגרירות האמריקאית לתל-אביב, להעמיד לדין את קציני צה"ל וההנהגה הישראלית בבית הדין-הבין-לאומי בהאג,[69] ולהפסיק את מכירת הנשק לישראל,[70] ואף את הסיוע השנתי של ארה"ב לישראל.[71] פרוגרסיבים רבים רואים בהתנחליויות הישראליות ביהודה ושומרון כמפירות את החוק הבין-לאומי. ואולם, ניתן למצוא בתנועה הפרוגרסיבית גם דיעות שתומכות בפתרון שתי המדינות וגם כאלה בפתרון המדינה האחת.

104. הדיכוטומיות של השיח הפרוגרסיבי אינה מאפשרת הבנה לנסיבות הגיאו-פוליטיות או הכלה של המורכבות והייחודיות של ישראל באיזור. הפקעת הנרטיב היהודי מידי היהודים בשיח הפרוגרסיבי שוללת את הלגיטימציה של היהודים להשמיע את טענותיהם על אפלייה בכך פוגעת בהכרה בזכותם להבטיח על ביטחונם, הן כאינדיבידואלים והן כקולקטיב.

105. הלחימה בעזה במבצע שומר החומות הביאה תהליכים אלה לשיא: השיח הפרוגרסיבי בסבב ההסלמה מיסגר באופן בולט את ישראל כמדינה מדכאת ולבנה, ומשווה בין האפלייה המבנית שסובלים ממנה השחורים בארה"ב למאבק הפלסטיני. המסגור הזה מגביר את התהודה בקרב קהלים פרוגרסיביים של ההשוואה שמקדמים גורמים אנטי-ציונים בין ישראל לדרום אפריקה של תקופת האפרטהייד.

החמאס הוא המרוויח הגדול של מדיניות החוץ האדומה-ירוקה

106. לכאורה, גם החמאס היה אמור להיות מושא לביקורת פרוגרסיבית – חמאס מוגדר ע"י ארה"ב ואירופה כארגון טרור לכל דבר. החמאס נולד כזרוע העזתית של תנועת האחים המוסלמים המצרית, וחזונו היא הקמת מדינת הלכה אסלאמית בכל שטחי 'פלסטין ההיסטורית'. תנועת החמאס מציגה סדר יום דתי-רדיקלי למאבק הלאומי הפלסטיני, שוללת את זכות העם היהודי להגדרה עצמית, אינה מכירה בישראל, משתמשת בטרור להשגת יעדיה, רודפת הומוסקסואליים ומפלה נשים. ואולם, בעוד שהתנועה הפרוגרסיבית 'שותקת' כלפי איראן, הרי בפועל היא תומכת פרו-אקטיבית בחמאס אפילו על חשבון הפלגים הפלסטיניים הליברלים יותר.

107. כחלק מהתבססות האחרים המוסלמים באירופה, ארגונים שמזוהים עם החמאס[72] הפכו להיות בחזית שיתוף הפעולה עם גופים פרוגרסיביים בקמפיינים אנטי-ישראליים.[73] ההתבססות של האחים המוסלמים באירופה והתפקיד ששיחקו שם ארגונים המזוהים עם חמאס, הביאו לכך שהנראטיב של חמאס אומץ בידי חוגי שמאל רדיקליים ונעטף בטרמינולוגיה פרוגרסיבית, עד כדי כך שחמאס הפך הלכה למעשה למייצג הנאמן של העם הפלסטיני בעיניהם.

108. הסימפטיה לחמאס שיחקה תפקיד חשוב בעוינות שקיימת בתנועה הפרוגרסיבית כלפי הרשות הפלסטינית. הנראטיב החמאס כלפי הרשות הפלסטינית אומץ בקרב קהלים פרורגרסיביים רחבים. פרוגרסיבים רבים רואים ברשות הפלסטינית תוצר של תהליך אוסלו בין אש"ף לישראל, ולכן מתארים אותה כקבלן משנה של הכיבוש הישראלי.[74] בעוד שתגובות אלימות של הרשות הפלסטינית נגד פעילי זכויות אדם מעוררת גל של גינוי מצד האגף השמאלי, הפרוגרסיביים אדישים כלפי הפרות דומות של חמאס.[75]

109. הפרדוקס שבמבצע שומר החומות: הפרוגרסיבים תומכים בחמאס הקיצוני, במאבקו הפנימי מול הפת"ח 'המתון' - לאחר ביטול הבחירות הפלסטיניות ע"י אבו-מאזן, חמאס הפך את ירושלים לעילה המרכזית לפתיחת המערכה מול ישראל כדי למצבו כאלטרנטיבה לאש"ף והפת"ח ששולט בו. מבצע שומר החומות היה בעצם קריאת תגר פנימית של החמאס על הדומיננטיות של הפת"ח בתנועה ההיסטורית הפלסטינית ואתוס הפשרה ההיסטורית, ועיקרון שתי המדינות, שפת"ח, בצדק או שלא בצדק, מזוהה עימו. ואולם, במהלך שומר החומות התגייסה הברית האדומה ירוקה לטובת החמאס וסייעה בידו לשנות את השיח, ולשפר את מיצובו הן בזירה הפנימית והן הבין-לאומית כמייצג הלגיטימי של הפלסטינים. במהלך המבצע הביקורת נגד ישראל הגיעה לשיא וחדרה גם לזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, וזאת על אף שחמאס הוא זה שיזם בצורה מובהקת את העימות באמצעות ירי טילים על אוכלוסיה. חמאס תואר בשיח הפרוגרסיבי כארגון של אנשים חומים אשר נאבק בישראל שהיא מדינה מדכאת ולבנה.

ישראל: מה ניתן לעשות?

110. הדינמיקה סביב מאבקה של התנועה הפרוגרסיבית בארה"ב והברית האדומה-ירוקה הן מגמות חברתיות אמריקאיות שנוצרו במנותק מישראל ולכן ישראל לא יכולה ולא צריכה לנסות ולהתערב בהן. ארה"ב מוצאת את עצמה בשיאו של מאבק יצרי וגועש על דמותה ואופיה. למרות שהתפתחות זו מעמידה את הקהילה היהודית במציאות רדיקלית ומאתגרת את יחסי ישראל וארה"ב, הלגיטימציה של ישראל לשנות את הדינמיקה הזו מוגבלים מאוד. עם זאת, ישראל יכולה לעשות לא מעט על מנת להתמודד עם מימדים 'היקפיים' אחרים של האתגר.

מאמץ לחשוף מודיעינית את הקשר בין אח"ס לחמאס

111. תנועת החמאס מוגדרת כארגון טרור בארה"ב ובאירופה. מימדים רבים של הקשרים שיש לתנועת החמאס עם ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים באירופה ידועים,[76] אולם פחות ידועים הם קשרים כאלה עם ארגונים בארה"ב.

112. ולכן יש להפוך את הקשר האפשרי בין החמאס לארגונים אמריקאים לצי"ח לקהילת המודיעין - בעבר כבר נחשף איך אישים המזוהים עם החמאס, ברצועת עזה כמו גם באירופה, תכננו פיגועי תודעה נגד ישראל ובראשם המשט לעזה.[77] רשתות של פעילים וסייענים של חמאס זיהו את הפוטנציאל הטמון במשט ובברית עם תנועות רדיקליות במערב ופעלו לממש את הברית הזו בגלוי ובאין מפריע. לא מן הנמנע שקשרים מסוג כזה או אחר קיימים גם בין אנשים המזוהים עם חמאס לגופים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב. בשל הגדרת חמאס כארגון טרור, קשרים אלה ודאי חשאיים יותר וחשיפתם תצריך שימוש בכלים שיש בעולם המודיעין.

תכנית פעולה מגובה במשאבים לשיקום מעמדה הדו-מפלגתי של ישראל

113. שיקום הממשקים עם המפלגה הדמוקרטית וטיפוח מערכות יחסים עם אישים מרכזיים בה הוא צורך השעה. במהלך כהונתו של טראמפ התחזקה מגמת הזיהוי הפוליטי של ישראל עם המפלגה הרפובליקנית. רבים בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטיים פרשו את מערכת היחסים החמה בין רה"מ הקודם נתניהו לנשיא טראמפ כהחלטה מודעת של ממשלת ישראל להפנות כתף קרה למפלגה הדמוקרטית ולקהילה היהודית האמריקאית. התנהלות הממשלות הישראליות הקודמות יצרה אצל רבים תחושה שהקרבה בין שתי המדינות בזמן ממשל טראמפ מבטאת העדפה ברורה של החלופה הנוצרית-שמרנית אוונגליסטית, שנתפסת כאוהדת את ישראל ללא סייג, על פני החלופה הדמוקרטית, שיש בה גם קולות ליברליים ספקניים.[78]

114. שיחזור ושיקום התמיכה בישראל לכל אורך הקשת הפוליטית צריכה להיות מטרה אסטרטגית, מגובה בתכנית פעולה ובמשאבים של הדיפלומטיה הישראלית ושל המנהיגות הפוליטית. יש לזכור, שישראל עדיין נהנת מתמיכה ציבורית רבה בארה"ב, ולכן זוהי איננה מלחמה אבודה. תכנית זו צריכה לכלול, בין השאר, יצירת מערכות יחסים ישירות עם מנהיגי הציבור השחור וההיספני בארה"ב שמהווים את הבסיס האלקטורלי של המפלגה הדמוקרטי.

חיזוק הקשר עם התפוצות צריך להפוך למטרה לאומית

115. הקשר עם יהדות התפוצות צריך לקבל מעמד של סוגיית ביטחון לאומי ויש להתייחס ליחסים עם העולם היהודי כחלק אינטגרלי ממערך השיקולים הלאומי. גופי ממשל בישראל חייבם לגבש תפיסה מערכתית סדורה בנוגע ליחסים עם יהודי העולם, אשר כוללת גם את הרכיבים הבאים:[79]

• בסוגיות מרכזיות, המעצבות את הקשר, יש לגבש 'מדיניות חוץ-יהודית', במקום המצב הנוכחי שמדיניות ישראל בנושא זה היא למעשה סכימה של אוסף פעולות לא מסונכרנות או מתואמות של מספר רב של גופים שאינם מדווחים לאף גורם מתכלל.

• בחינה של השלכות מדיניות ופעולות ישראל על החוסן והביטחון של יהודים בעולם.

• הקשר עם העולם היהודי צריך להיות על סדר היום של הרוב המוחלט של משרדי הממשלה, גם אם רק לחלק מפעולותיהם יש השפעה משמעותית על קשר זה.

• המגזר הציבורי צריך להכשיר את אנשיו להכיר את הסוגיה ולהכיר בחשיבות של הקשר עם העולם היהודי.

יהדות ארה"ב: יצירת מסה קריטית לאיתגור השיח

116. אין לטפח ציפיות שווא לגבי יכולתה של הקהילה היהודית להתגייס ברובה לאיתגור המחיקה הישראלית והיהודית בשיח הפרוגרסיבי – הקהילה היהודית היום מקוטבת פוליטית, חברתית וארגונית, וישנה מגמה של פרוליפירציה של ארגונים חוץ ממסדיים, והיחלשות של הממסד היהודי ומידת הייצוגיות שלו. הקהילה היהודית אינה מדברת בקול אחד, ואינה יכולה לשחזר את המוביליזציה וההתגייסות הכמעט טוטאלית לטובת מטרות משותפות שאפיינה אותה בעבר, דוגמת ההתגייסות לשחרור אסירי ציון בברית המועצות בשנות השבעים של המאה העשרים.

117. המפתח לאיתגור אפקטיבי של המחיקה היהודית בשיח הפרוגרסיבי הנוכחי נעוץ בגיוס מסה קריטית של ארגונים ומנהיגים שיפעלו להנחיל הבנה משותפת של האתגר וחזון מלכד של הנעה לשינוי בקרב קהילות יהודיות. מסה קריטית של הקהילה היהודית אין משמעה התגייסות טוטאלית. בעוד שלא ניתן לשחזר את המוביליזציה המקיפה שאפיינה את הקהילה היהודית בעבר, ניתן להניע כמה עשרות ארגונים מסוגים שונים כדי להגיע לסף מינימלי הנחוץ שייצור מומנטום כדי לאתגר את המחיקה הישראלית-יהודית בשיח הפרוגרסיבי.

118. מכון ראות מציע שהמסה הקריטית הזו צריכה להיות מורכבת מ- 1) הממסד היהודי; 2) ארגוני קשרי קהילה (Community relation); 3) ארגוני מרכז ושמאל חוץ ממסדיים; ו- 4) קהילות בהתהוות (ובראשם הקהילות הישראלית, הרוסית ואוכולסייות יהודים 'לא לבנות' [Jewsh of Color]) ו-5) פילנתרופיה יהודית. ההמלצות הבאות, לפיכך, נכתבות לגופים אלה.

הממסד היהודי: מיקוד במחיקה היהודית בשיח הפרוגרסיבי ולא בתנועה הפרוגרסיבית

119. צו השעה של כלל הממסד היהודי והארגונים הקהילתיים היהודיים הוא לצאת בצורה נחרצת ורחבה נגד המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי. ארגונים קהילתיים יהודיים רבים נותרים מבולבלים ונבוכים מול איום לא מוגדר, או לעיתים בוחרים במודע להתעלם ממנו, ולהתמקד באתגרים סביבם יש קונצנזוס רחב, כגון המלחמה באנטישמיות המסורתית. איתגור של המוסדות הרשמיים של הקהילה היהודית את המחיקה היהודית בשיח הפרוגרסיבי, היא תנאי סף להתמודדות מול האיום.

120. לפיכך, יש לבצע הערכה מחודשת של הצורך לבנות קונצנזוס כתנאי לפעולה סביב סוגיות ליבה קהילתיות – התמיכה בישראל והמחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי, הם שני נושאים שלא ניתן יהיה לקיים סביבם קונצנזוס רחב כבעבר, אולם המציאות תחייב את הממסד היהודי לפעול בסוגיות אלה. למציאות כזו עשויות להיות השלכות דרמטית על פעילותם של ארגוני תווך של הקהילה היהודית, בהם השדולה הפרו-ישראלית וארגוני קהילתיים וארגוני קשרי קהילה, אשר לכאורה יכולים לפעול רק בנוגע לסוגיות סביבם יש הסכמה רחבה מאוד.

121. על הממסד היהודי לצמצם את המאבק במחיקה היהודית-ישראלית, ולהיזהר לא להיתפס כמי שיוצא נגד התנועה הפרוגרסיבית בארה"ב בכללותה. יש כמובן קשר בין דפוסי הפעולה והשיח הפרוגרסיבי בכללותו, למחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי. ואולם להבדלים בהגדרות האתגר יש השלכה משמעותית על אופני הפעולה, סיכויי ההצלחה וסיכויי הרתימה של הקהילה היהודית בכללותה. יציאה נגד התנועה הפרוגרסיבית היא  אמירה פוליטית ושנויה במחלוקת חריפה בקהילה היהודית. לעומת זאת, יציאה נגד המחיקה היהודית-ישראלית בלבד 'מדברת' את השפה של פוליטיקת הזהויות וסביבה ניתן יהיה לקיים קואליציות רחבות שכוללות גם גופים פרוגרסיבים יהודים.

ממשבר להזדמנות: חיזוק המרכז הפוליטי והלכידות הפנימית על בסיס חזון של עמיות

122. המאבק היהודי במחיקה הישראלית-יהודית מצריך איתחול מחדש של הפוליטיקה היהודית והתמקדות בבנייה של מרכז פוליטי, ומחוייבות לנורמות דמוקרטיות וערכים ליברלים.[80]המצוקה שבהימצאותם של היהודים בין הפטיש (אנטישמיות מימין) לסדן (אנטישמיות משמאל) מציבה בפניהם גם הזדמנות להוביל את הבנייה מחדש של השיח במרכז המפה החברתית והפוליטית שההקצנה בשיח כמעט ומחקה, ואשר מבוסס על התובנות הבאות:

• מינוף המשבר להזדמנות לחולל התחדשות יהודית על בסיס רעיון העמיות – אתגר הזהות שמעמידה המחיקה היהודית בשיח הפרוגרסיבי מהווה גם הזדמנות לקידום בחינה מחדש של מהות הזהות הקולקטיבית היהודית, וחיזוק התפיסה שהיהודים בישראל ובארה"ב מהווים עם. אף כי 'פרדיגמת העמיות' איננה אינטואטיבית ליהודים ישראלים רבים כמו גם ליהודים אמריקאים, יש בה פוטנציאל ממשי לבנייה אפקטיבית של המרכז ולחיזוק הזהות היהודית, משום שהיא 'מדברת' עם הרוב היהודי השקט בארה"ב אשר עדיין מחובר לישראל.

• בניית המרכז הפוליטי עשויה לשמש כפלטפורמה דרכה אפשר יהיה להגיע לצעירים יהודים רבים שהתנתקו מישראל, משום שמשמעות בניית המרכז היא יצירת קואליציות ופלטפורמות לדיונים קונסטרוקטיבים על סוגיות שנויות במחלוקת, להבדיל מהמציאות הנוכחית בהן קיים כמעט נתק מוחלט בין הימין לשמאל היהודי, ובין צעירים יהודים רבים לממסד היהודי. פלפורמות כאלה הכרחיות לחיוניות הפוליטית והחברתית היהודית.

• המרכז צריך לגלם קואליצייה יהודית רחבה נגד המחיקה הישראלית-יהודית בשיח הפרוגרסיבי – כדי שקואליציה כזו תהיה רחבה היא חייבת להתמקד במאבק במחיקה הישראלית-יהודית בשיח הפרוגרסיבי ולנסות ליצור חיץ בין אויביה האידיאולוגים של ישראל והקהילה היהודית, לפרוגרסיבים אשר תומכים במאבקם מתוך סולידריות. הקואליציה הזו לא צריכב להיות אחידה בהשקפות של הארגונים המרכיבים אותה, ולא בגישה שלהם כלפי האתר. למעשה, מגוון הדעות וחוסר ההסכמה עשויים להעשיר את המרכז והם הכרחיים כדי לצלוח את האתגר.

'ניטרול' דוקטרינת האחים המוסלמים ומינוף פרדיגמת הסכמי אברהם

123. להסכמי השלום של ישראל עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו עשויות להיות השלכות על יכולתה של הקהילה היהודית להתמודד עם ההשפעה הגוברת של ארכונים המזוהים עם האחים המוסלמים. אף כי תנופת הנורמליזציה של ישראל באיזור האטה מאז כינון הממשל האמריקאי, מעמדה של ישראל במזרח התיכון השתדרג בצורה בלתי הפיכה עד כדי הפיכתה באופן מעשי לחברה בגוש המדינות הערביות המתונות. הסכמים אלה, לפחות תיאורטית, חותרים תחת המיתוג של ישראל בשיח הפרוגרסיבי כנטע זר במזרח התיכון וכפרוייקט קולוניאלי.

124. בזירה האמריקאית, למדינות הסכמי אברהם ולארגונים פרו-ישראליים אינטרס משותף להכיל את ההשפעה שיש לברית האדומה-ירוקה בוושינגטון, ובפרט לעצור את סדר היום האיזורי שהיא מקדמת כלפי המזרח התיכון.

125. יש לבחון אם ניתן לקיים תיאום ושיתוף פעולה עם מאמצי מאמצי השדולה ויחסי הציבור של מדינות הסכמי אברהם כדי להתניע מחדש את תנופת הנורמליזציה במזרח התיכון ולחזק את מדינות הציר המתון מול הגורמים הקיצוניים באיזור. מדינות הסכמי אברהם, איחוד האמירויות ובחריין, כמו גם מצרים וסעודיה, פועלות כולן בגלוי בוושינגטון ומפעילות שדולה ומעסיקות חברות יחסי ציבור. בשלב זה אין פעילות משותפת עם קהילות יהודיות בנוגע לחידוש תנופת הנורמליזציה של ישראל באיזור. וכך, בעת הנוכחית, אין ניסיון לאתגר את הפלטפורמות הדיפלומטיות ההטורקית והקטארית אשר אותן ממנפים ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב.

בניית המרכז הפוליטי (ראו לעיל) כזו עשויה לייצר מסלול עוקף אחים מוסלמים אל הרוב המוסלמי השקט - כאמור, ארגוני האחים המוסלמים מייצגים את המוסלמים בעיני השלטונות, אף כי רוב המוסלמים בארה"ב אינם מזדהים עם התנועה. הפיזור של הקהילות המוסלמיות הוא בפריפריה, ואוכלוסיה זו נוטה להיות שמרנית יותר ויש לה הסתייגויות עם יעדים רבים שנמצאים על סדר היום של התנועה הפרוגרסיבית. אוכלוסייה זו יכולה להיות חלק מהמרכז החדש.

126. לטעון את מצבר הלגיטימציה וליצור פרוייקטים משותפים של תיקון עולם - הסכמי אברהם יצרו אפשרות ליצור פרוייקטים משותפים בקמפוסים ובפלטפורמות חברתיות אחרות של מדינות הסכמי אברהם וישראל או הקהילות היהודיות המקומיות, אשר מטרתם לייצר מענה לאתגרים גלובליים, כולל כאלה שנמצאים על ראש סדר היום של תנועות פרוגרסיביות היום.

השקעה בשדה קשרי הקהילה

127. יש להשקיע בתחום קשרי הקהילה (community relation) ולעדכן את התו"ל שלו - הקהילה היהודית בארה"ב שהייתה מיעוט נרדף ומופלה בארה"ב עד שנות ה־60, חוותה זינוק אדיר במעמדה, באמצעות יצירת תשתית קהילתית חזקה, ויכולתה לפעול כקולקטיב לקידום מטרותיה. בחזית מהפך זה עמדו ארגונים המכונים ארגוני קשרי קהילה, אשר ניהלו למעשה את "יחסי החוץ" עם גורמי ממשל, קבוצות מיעוטים, וגורמים נוספים. כיום, ארגונים אלו נמצאים בחזית המאבק בתנועות אשר קוראות לחרם על ישראל. לנוכח הירידה באפלייה נגד יהודים בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת ולנוכח הסכמי אוסלו שהביאו רבים לחשוב ששראל כבר 'בטוחה', חלה ירידה דרסטית בהיקף הפעילות ובמשאבים של ארגונים אלה. כיום ברור שסוג האתגרים הנוכחי מחייב השקעה מחודשת ואף גדולה יותר בשדה זה. להלן מספר עקרונות מומלצים לארגונים ומנהיגים בשדה:

הציווי והאתגר לרתום קבוצות ליברליות-פרוגרסיביות למאבק 'במחיקה היהודית'

128. הקולות הליברליים והפרוגרסיביים בקהילה היהודית ממוצבים בעמדה הטובה ביותר לקרוא תגר על המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי. יש לכאורה הזדמנות פז למנף את נוכחות השיא של היהודים המעורבים מבחינה פוליטית וחברתית שרבים מהם חווים אנטישמיות מהשמאל באופן ישיר בפעם הראשונה.

129. עם זאת, האסטרטגיה של הקהילה היהודית אינה יכולה להסתמך על מימוש עיקרון זה לנוכח בקושי להגשים אותו.[81] האתגר הגדול ברתימת ארגונים פרוגרסיבים יהודים למלחמה ב'מחיקה' הישראלית יהודית הוא התפיסה בקרב רבים מהם שעיסוק בשיח הפרוגרסיבי מאפשר לישראל להתחמק מדיון על מדיניותה כלפי הפלסטינים – לרבים מהם, הביקורת על ישראל היא במידה רבה סיבת הקיום המקצועית-ארגונית. זאת ועוד, ארגונים פרוגרסיבים רבים תופסים את הביקורת על המחיקה היהודית-ישראלית כמתקפה על התנועה הפרוגרסיבית כולה, אליה הם משתייכים בגאווה. ולכן עד כה, הנכונות של ארגונים יהודים פרוגרסיבים לצאת נגד המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי הייתה מועטה ביותר, ולרוב נקודתית.

שילוב העתודות: הקהילות הישראלית והרוסית

130. חלק ניכר מהתובנות, המסקנות והאסטרטגיות שגופים יהודים קהילתיים מייצרים נשענות על היכרות עם הזרם המרכזי ביהודות ארה"ב, שמהווה את קהל היעד של הממסד היהודי המסורתי. זהו גם קהל היעד לגביו ישנו מידע נגיש יותר, והוא בדרך כלל מושא לסקרים. ואולם, עובדה ידועה היא שרבים ואולי רוב יהודי ארה"ב אינם משתתפים באופן פעיל בפוליטיקה היהודית ועוברים דרך המסגרות הקהילתיות המוכרות.

131. מבין אלה, קיימות מספר קהילות מובחנות שמסורתית אינן מתחברות לממסד היהודי ושהיחס שלהן לישראל מבוסס ומושפע מחוויות ייחודיות, כגון ישראלים אמריקאים, חרדים, יהודים ממוצא ספרדי, יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר , ויהודים לא לבנים (Jews of Color).

132. שתיים מבין קהילות אלה – אמריקאים ממוצא ישראלי ואמריקאים ממוצא יהודי-רוסי – עוברות בשנים באחרונות תהליכים חברתיים, פוליטיים וארגוניים שמגדילות את מעורבותן וההון הפוליטי שלהן:

• כך למשל, ארגון המועצה הישראלית-אמריקאית (IAC), שנולד לפני שנים ספורות בלבד כארגון מקומי בלוס אנג'לס, הפך לארגון היהודי הגדל בקצב המהיר ביותר. מלבד ארגון זה, במקומות נוספים בארה"ב ובעולם כולו עוברת הפזורה  הישראלית תהליך של מיסוד וארגון חסרי תקדים. [82]

• בקהילה היהודית דוברת הרוסית מרשימה במיוחד היא מגמת עלייתם של שכבה חדשה וצעירה של פילנתרופים, אקטיביסטים ואינטלקטואלים שיש להם לרוב אג'נדה פרו-ישראלית חזקה.[83] מה שמייחד ככל הנראה את הקבוצה הזו היא הקבלה חזקה שהם רואים בין המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי בארה"ב, לבין הניסיונות למחוק את הזהות היהודית ע"י הבולשביקים בזמן שלטונם בברית המועצות מאז שנות העשרים של המאה העשרים ועד נפילת ברית המועצות.

133. לפיכך, נראה שקיים פוטנציאל הולך וגובר שהפזורה הישראלית וזו הדוברת רוסית עשויות להוות גם נכס פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי. בקהילות יהודיות מחלחלת ההכרה שקהילות אלה עשויות לחזק את "העמיות היהודית ולתרום לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות.

בחינה מחודשת של גישת הבדלנות היהודית כלפי האנטשמיות

134. גישת הבדלנות היהודית כלפי האנטישמיות - הגישה המסורתית של הממסד היהודי בארה"ב כמו גם של ישראל, גורסת שהאנטישמיות היא סוג ייחודי של שנאה וגזענות, ושהמחיר ההיסטורי חסר התקדים שלה כפי שהתבטא בשואה, מחייב התייחסות נפרדת אליה, כאילו היא תופעה ייחודית אשר אין לה קשר למעשי הזוועה האחרים בהיסטוריה האנושית. השוואה או התייחסות לשואה ביחד עם מעשי איבה אחרים, עלולה להוזיל את השואה, להפוך אותה למקרה אחד מני רבים, ולייתר בעיני רבים את הטעם לעסוק בה יותר.

כך למשל, כששר החוץ הישראלי יאיר לפיד תאר את האנטישמיות בנאום בפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות כמין של גזענות, ושמזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן כרך את השואה ביחד עם גילויי שנאה אחרים (גזענות, סקסיזם, הומופוביה וקסנופוביה)[84] – הם ספגו קיטונות של ביקורת על התעוזה לערער על גישת הבדלנות כלפי האנטישמיות. [85]

135. ואולם דווקא גישת הבדלנות מקשה על היהודים למצוא בעלי ברית נחוצים כדי להילחם באנטישמיות – לנוכח מגמת שיתופי הפעולה בין אוכלוסיות מוחלשות והתכת המאבקים של מיעוטים מופלים, גישת הבדלנות גוזרת על הקהילה היהודית הדרה מקואליציות של מיעוטים, ומספקת לפחות הסבר חלקי לכך שקהילות יהודיות 'איבדו את הרחוב' האמריקאי ואת מקומם בשמאל האמריקאי. ההדרה הזו השפיעה על כך שיהודים כמעט איבדו את 'הזכות' לדבר על האנטישמיות בשמאל האמריקאי. יתירה מכך, הבדלנות היהודית מצמצמת עת השיח על האנטישמיות והשואה מחוץ לקהילה היהודית, גוזרת בורות רבה בקרב אוכלוסיות מופלות אחרות, ונתפסת כהתנשאות פריבלגית בקרב חוגים פרוגרסיבים.

136. יתירה מכך, נראה שדווקא הבדלנות היהודית המסורתית כלפי האנטישמיות הפכה אותה לפרה קדושה הראויה לשחיטה בעיני חוגים פרוגרסיבים רדיקליים. בשנים האחרונות קיימת הכללה מכוונת ע"י גורמים פרוגרסיביים של אנטישמיות כסוג של קסנופוביה, אולם באופן מתריס ובאופן שמרדד את השיח על מאפייניה הייחודים של האנטישמיות. יש ניסיונות רבים ליצור הגדרות חדשות של אנטישמיות וכך להפקיע את המושג אנטישמיות מהקהילה היהודית.  אחת משיאי האבסורד בהקשר זה הוא ניסיון לייצר לגיטימציה לתכני לימוד בבתי ספר שמתמקדים בהצגת 'פרפסקטיבות מנוגדות' לשואה.[86]

137. ולכן נדרשת גישה חדשה פרו-אקטיבית שבמרכזה שותפויות עם קבוצות נוספות בחברה אשר מתמודדות עם קסנופוביה, אפליה, שנאה וגזענות, המבוססת על הזדהות, אמפטיה, והנגשה של הניסיון והלקח ההיסטוריים מהמאבק באנטישמיות, כפי שהיא מוגדרת על ידי כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA). פרדוקסלית, גישה כזו דווקא עשויה להדגיש את הייחודיות בשנאה והגזענות נגד היהודים, לקבל הכרה מצד גופים ליברלים ופרוגרסיבים.אפשר וגישה כזה תיצור גם בסיס לשיתופי פעולה עם קהילות מוסלמיות מתונות בארה"ב, שעשויות להוות משקל נגד לארגוני האחים המוסלמים בארה"ב.

138. יש לשים דגש מיוחד על פיתוח מערכת יחסים עם האוכלוסיה השחורה, שם אנטישמיות ואף הכחשת שואה הופכות לנפוצות יותר, ומלוות גם בתחושה שהאתוס של השואה ממעיט מטרגדיית העבדות של השחורים בארה"ב. ואכן בשנים רווחות הטענות בקרב שחורים שהעוצמה היהודית היא חלק ממנגנון הדיכוי של ארה"ב הלבנה, והיא רכיב מרכזי השולל את זכויותיה של האוכלוסיה השחורה.[87]

סוף.

נספח א': מילון מושגים

(מושגים בכחול הם מושגים שמכון ראות טבע):

האסלאם הפוליטי /   אסלאמיזם

אידיאולוגיה פוליטית מודרנית שנוצרה כריאקציה לתהליך   החילון של מדינות במזרח התיכון, של מפלגות או תנועות אסלאמיות פונדמנטליסטיות,   אשר מייחסות  לאסלאם תפקיד פוליטי ולא רק   דתי, והחזון שמנחה אותם הוא עיצוב מחדש של המדינה בהתאם לחוקי ההלכה האסלאמית   (השריעה). האסלאם הפוליטי מגלה פרגמטיות בקידום מטרותיו באמצעות מוכנות להשתתף בכללי   המשחק של המערכות הפוליטיות במדינות שונות (במקום לערער עליהן או להציע להן   אלטרנטיבה) . תנועת האחים המוסלמים נחשבת לאחד הכוחות 'המאורגנים' ביותר ובעלי   ההשפעה ביותר של האסלאם הפוליטי.

גישת הבדלנות היהודית כלפי האנטישמיות

הגישה   המסורתית של הממסד היהודי בארה"ב כמו גם של ישראל, גורסת שהאנטישמיות היא   סוג ייחודי של שנאה וגזענות, שאינו דומה לאף שנאה אחרת, בוודאי שלא בתוצאות   הנוראות שלה כפי שבאו לידי ביטוי בשואה. ולכן, אין להשוות את האנטישמיות או   לכרוך אותה עם כל סוג של שנאה אחרת.

הגישה ה'מכלילה' למדיניות חוץ

בקרב חוגים פרוגרסיבים מרבים   להשתמש במושג מדיניות חוץ מכלילה, אשר   קוראת לארה"ב להפסיק להתייחס בסלחנות לבעלות בריתה אשר מפרות לכאורה זכויות   אדם, ולנהוג באותם סטנדרטים אוניברסליים אחידים בנוגע להפרות זכויות אדם כלפי   יריבים ועמיתים כאחד.

למברטיזם (דוקטרינת)

דוקטרינה למברטיזם היא תפיסת ביטחון שפותחה   בבריטניה והשפיעה על גישת מדינות שונות בעולם, ואשר מדגישה את החשיבות של הקשרים   של רשויות החוק עם גופים המזוהים עם האסלאם הפוליטי, בהם האחים המוסלמים, מתוך   הבנה שהם עשויים לרסן את הזרמים המוסלמיים הסלפיים הקיצוניים, דוגמה אלה של אלקאעדה   ודאעש. התכנית נקראת ע"ש קצין משטרה בריטי, רוברט למברט, שעמד בראש היחידה   שניהלה את המגעה עם הקהילה המוסלמית.

מדיניות החוץ האדומה-ירוקה

מכלול רווח של רעיונות שמתחיל להתגבש   לכדי תפיסה קוהרנטית בנוגע לאידאל מדיניות החוץ האמריקאית אותה מקדמים גופים   פרוגרסיביים (אדומים) וגופים המזוהים רעיונית עם תנועת האחים המוסלמים (ירוקים)   בארה"ב. גישה זו נשענת על מסורת אמריקאית של   מחויבות להנחיל ערכים ליברלים, דמוקרטיים וזכויות אדם בעולם, אולם נושאת   בחובה גם רכיבים אידיאולוגיים מוסרניים, אשר מושפעים מהמאבקים הרעיוניים   והפוליטיים שמנהלות התנועה הפרוגרסיבית בארה"ב ותנועת האחים המוסלמים מחוץ   לארה"ב.

אף כי גישה זו אינה הגישה השלטת בממשל   הנוכחי, השפעתה על קבלת ההחלטות בוושינגטון גוברת והיא מזוהה עם הכוחות   הפרוגרסיביים העולים במפלגה הדמוקרטית. 'מדיניות החוץ המכלילה' מערערת על דפוסי   מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון עד כה ועל יחסי ארה"ב עם בעלות בריתה   המסורתיות באזור, והיא מאתגרת את יחסי ישראל ויהדות ארה"ב וחותרת תחת הקשר   בין יהודי ארה"ב לישראל.

מדיניות חוץ 'מרוסנת'

תפיסה שהופכת קונצנזואלית בווישנגטון בנוגע בנוגע   לצורך לצמצם דרמטית את הנוכחות הצבאית של ארה"ב במזרח התיכון ובמקומות   אחרים בעולם. גישה זו להפחית את ההתערבות בסכסוכים בין-לאומיים ומדגישה את   החשיבות של מהלכים כלכליים ודיפלומטיים על חשבון מהלכים צבאים.

המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי

האופן בו   השיח הפרוגרסיבי העכשווי חותר בפועל תחת הזכות של יהודים להגדיר בעצמם את   זהותם, ערכיהם, הנראטיב שלהם, את הפגיעות והאפלייה שהם חווים, ואת הקשר שלהם לישראל. תופעה זו של מחיקה היא   לא בהכרח מכוונת, אלא פועל יוצא של מבנה השיח הפרוגרסיבי שמקטלג את היהודים   כלבנים, פריבלגים ומדכאים ואת ישראל כמדינה קולוניאלית אירופאית לבנה.

מסה קריטית לאתגור המחיקה היהודית-ישראלית

זהו   האופן שבו מכון ראות מגדיר את המטרה של המאמץ הנוכחי היוצא נגד המחיקה הישראלית-יהודית בשיח הפרוגרסיבי: שיתוף   פעולה רופף ותיאום בין כמה עשרות ארגונים יהודיים, להם תהיה הבנה משותפת של   האתגר וחזון מלכד של הנעה לשינוי במטרה לאתגר את 'המחיקה' באופן ובהיקף אשר   יהווה את הסף המינימלי הנחוץ כדי לשנות אותה.

מסה   קריטית אינה בהכרח מוביליזציה כוללת, אלא כוללת תמהיל של כמה עשרות ארגונים מ: הממסד היהודי, ארגוני קשרי   קהילה, ארגונים ליברליים-פרוגרסיביים, פילנתרופיה, וקהילות בהתהוות (ובראשם הקהילות הישראלית,   הרוסית ואוכולסייות יהודים 'לא לבנות' [Jewsh of   Color]).

הפרוגרסיביזציה של האחים המוסלמים

התופעה   לפיה ארגונים ומנהיגים בארה"ב המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים   הפונדמנטליסטית, נתפסים והולכים דווקא כחלק אינטגרלי מהמערך המזוהה עם התנועה   הפרוגרסיבית. תהליך מתרחש לנוכח מגמת התכת המאבקים ויצירה קואליציות המיעוטים כחלק   מתופעת ההצטלבויות (Intersectionality).

Intersectionality

(קואליציית המיעוטים, התכת מאבקים, הצטלבויות)

Intersectionality (מילולית: הצטלבויות) הוא מושג שטבעה   התאורטיקנית קימברלי קרנשאו בהקשר של המאבק הפמיניסטי לשוויון מגדרי וכדי להדגיש   את הדימיון הרב והחפיפה בין סוגים שונים של דיכוי כלפי קבוצות מוחלשות ומיעוטים,   המופלים לרעה על בסיס גזע, דת, מגדר, תרבות וחברה. מושג זה הפך מאבחנה   אינטלקטואלית גרידא לרעיון מארגן שמתורגם לשיתופי פעולה, לתמיכה   ולסולידריות בין קבוצות מוחלשות ומיעוטים בארה"ב לטובת מאבקים וצדק   חברתיים, ונגד הממסד הלבן הגברי שנתפס כשורשי הדיכוי.

____

[1]   תאוריה ביקורתית  הבוחנת את יחס המשפט לסוגיות של גזע בארצות הברית, על סמך גישה שמניחה שהליברליזם האמריקאי היה מאופיין לאורך ההיסטוריה בגישות גזעניות, ולכן הגזענות הממוסדת בארצות הברית שכיחה מאוד. ראו  Gordon, Lewis R.. "A Short History of the 'Critical' in Critical Race Theory". American Philosophy Association Newsletter(Spring 1999)

[2]  יוסי הולנדר, אובדן תמיכת ארצות הברית – סכנה קיומית אסטרטגית לישראל, ספטמבר 2021 (תפוצה מוגבלת)

[3]   לצורך מסמך זה, הזרם המרכזי מתייחס לאוכלוסייה שמהווה את קהל היעד המסורתי של הממסד היהודי. זהו קהל יעד שלגביו ישנו מידע נגיש יותר, והוא בדרך כלל מושא לסקרים. המגמות שצוינו לעיל מאפיינות בעיקר זרם זה. קשה להעריך עד כמה מגמות אלה נוכחות גם בקרב אוכלוסיות שמסורתית אינן מתחברות לממסד היהודי ושהיחס שלהם לישראל אמור להיות שונה, כגון ישראלים אמריקאים, חרדים, או יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר.

[4]  יהודים רבים בעולם חשים שישראל מכבידה על בניית הזהות והקהילה שלהם במספר מובנים; הרבנות ששוללת את יהדותם או דרך הביטוי של יהדותם. לקריאה: Loveday Morris and Ruth Eglash, The Washington Post, 16.08.2017.

[5]  הסיבות והמניעים לקיומם של היחסים המיוחדים הם מגוונים ונשענים על שילוב בין ערכים, אינטרסים ועוצמות התארגנות הקהילה היהודית. יחסים אלה נתמכים באמצעות השדולה הפרו-ישראלית, השתלבות יהודים במשרות רמות דרג בממשל האמריקאי, פעילותם של חברי קונגרס וסנאט יהודים, ושורה של משפיענים יהודים אמריקאים בתקשורת, בחברה ובכלכלה האמריקאית אשר יוצרים תמיכה ציבורית רחבה לתמיכת ארה"ב בישראל. ראו מסמך ראות, יחסי ישראל והעולם היהודי: לקראת הפתעת יום כיפור, יוני 2019

[6]  אחד מהמנהיגים הבולטים בה סייד קוטוב, אף הוציא ספר שכותרתו מלחמתנו עם היהודים. Bassam Tibi, From Sayid Qutb to Hamas: The Middle East Conflict and the Islamization of Antisemitism, The Yale Initative for the Interdisciplinary Study of Antisemitism, Working Papers Series, 2010

[7]  Ziad Munson, Islamic Mobilization: Social Movement Theory and the Egyptian Muslim Brotherhood, The Sociological Quarterly, Volume 42, 2001 – Issue 4.

[8]   Lorenzo Vidino, Muslim Brotherhood Organizations in America, E-Notes , Foreign Policy Research Institute, December 2011.

[9]   Steven Brooke, The Muslim Brotherhood Between Party and Movement, The University of Louisville

[10]   כך למשל, ב-19 לספטמבר 2021, דובר החמאס גינה בצורה חריפה את דבריו של חבר מפלגת רע"מ, וליד טה, לפיהם מלחמה בעזה לא תאיים על יציבות הקואליציה בישראל שמפלגתו היא חלק ממנה, כלא פחות מהתנתקות מהזהות הפלסטינית והערבית. ראו ערוץ הטלגרם شبكة قدس الإخبارية (https://t.me/QudsN) מאותו היום.

[11]  כך למשל, סקר שפורסם בניוזוויק מגלה שמילניאלס מוסלמים בארה"ב תומכים בשיעורים משמעותיים הרבה יותר בקבלה של להט"ב בחברה. ראו בסרטון המצורף לכתבה: Steve Friess, Since 9/11, US Muslims Have Gained Unprecedented Political, Cultural Influence, Newsweek Magazine, 1/9/2021

[12]  John Mintz and Douglas Farah, In Search Of Friends Among The Foes,  Washington Post, 2004/09/11

[13]   Vidino, Ibid.

[14]  Friess, Ibid.

[15]   בהצעות החקיקה התייחסו לשלושה ארגונים כאלה:Council on American Islamic Relations [CAIR]; The Islamic Society of North America [ISNA], North American Islamic Trust [NAIT Muslim Brotherhood Terrorist Designation Act | The Counter Jihad Report". counterjihadreport.com. Retrieved 9 December 2016.

[16]  Friess, Ibid.

[17]  ראו למשל בתקציר המנהלים:The first 100 days: Biden Harris Administration, CAIR

[18]   Friess, Ibid.

[19]    The first 100 days: Biden Harris Administration, CAIR

[20]  Vidino, Ibid.

[21]  Vidino, Ibid.

[22]  בעוד שאסלאם זו דת גלובלית וציביליזציה, האסלאם הפוליטי או איסלאמיזם היא אידיאולוגיה פוליטית מודרנית. המושג האסלאם הפוליטי מתייחס למפלגות או לתנועות אסלאמיות שנוצרו בריאקציה לתהליך החילון של מדינות במזרח התיכון, אשר מחפשות להשפיע על המשחק הפוליטי במדינות השונות דרך המערכת הפוליטית הקיימת (ולא לערער על הלגיטימיות שלה). במדינות המערב, מפלגות אסאלמיות וארגונים אסלאמיים שונים משתתפים במשחק הדמוקרטי. תנועת האחים המוסלמים נחשבת לאחד הכוחות 'המאורגנים' ביותר ובעלי ההשפעה ביותר של האסלאם הפוליטי. Jocelyne Cesari, Politcal Islam: More than Islamism, Religions 2021, 12(5), 299

[23]  לסקירה מקיפה ועדכנית של הקשרים בין השמאל הרדיקלי לאסלאם הפוליטי (אף מעבר לאחים המוסלמים), ראו: Sir John Jenkins, Islamism and the left, Policy Exchange, 2021

[24]  ראו למשל: أي دور للماركسية في عصر الشعبوية والإسلام السياسي, العرب, 2018/05/05; الإسلاميون والماركسيون.. فرقهم الفكر وجمعتهم السياسة (1من2), عربي21, 2020/06/23; ما الذي قد يجمع بين الماركسي والسلفي؟, CNN, 2014/02/27; Pierre-Andres Taguiyeff, Aux sources de l'«islamo-gauchisme», Liberacion, 2020/10/26.

[25]   Fraternal Islamists: Getting to Know the Muslim Brotherhood, FDD Foreign Podicy, with Clifford May, Jonathan Schanzer and Samuel Tadros, 1/7/2019

26  דוקטרינה למברטיזם היא תפיסת ביטחון שפותחה לראשונה בבריטניה, ואשר לפיה, הרשוית בבריטניה ניהלו מגע עם גופים המזוהים עם האסלאם הפוליטי, בהם האחים המוסלמים, מתוך הבנה שהם עשויים לרסן את הקיצוניות של אלקאעדה. התכנית נקראת ע"ש קצין משטרה בריטי, רוברט למברט, שעמד בראש היחידה שניהלה את המגעה עם הקהילה המוסלמית. כתוצאה מדוקטרינה למברטיזם, אפילו חמאס עבר תהליך של לגיטימציה ציבורית בלונדון. ראו: The Reut Institute, The Assult on Israel’s Legitimacy: London as a case study, November 2010.

[27]  The Global Muslim Brotherhood Daily Watch, (hereinafter, GMBWatch), 24/9/20

[28]  Sam Westrop, Creeping Theo-Progressivism, City Journal 2019/03/12

[29]   שני מאמרים בעלי הסתכלות שונה על הנושא: Ayaan Hirsi Ali, What Islamists and ‘Wokeists’ Have in Common, WSJ, 10/9/2020; Adis Duderija, What it means to be a “progressive Islamist”, ABC, 18/9/2020

[30]  FDD Foreign Podicy, with May, Schanzer and Tadros, Ibid.

[31]  Colin Shindler, Israel and the European Left: Between Solidarity and Delegitimization, Continuum, 2011

[32]  ראו ב- Politico, 13/9/2021. וגם עמוס הראל בהארץ, 15/9/2021. בעת כתיבת שורות נראה שמזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן לא ישתמש בזכות הוטו שיש לו כדי לעקוף את ההחלטה, עדות לעוצמה העולה של האגף הפרוגרסיבי.

[33]  Friess, Ibid.

[34]  ראו דוגמה כאן:  Global Influence Operations Report (hereinafter GIOR), 3/12/2020

[35]  GIOR, 6/9/2021

[36]   ראו דוגמה כאן מכנס וירטואלי של השדולה AJP שהתרחש בין ה27 לספטמבר ל-1 באוקטובר 2021

[37]  GIOR, 18/3/2021

[38]   GIOR, 19/10/2021

[39]   GIOR, 28/6/2021

[40]  GIOR, 10/17/21

[41]  Westrop, Ibid.

[42]   Emma Ashford, Remaking America’s Broken Foreign Policy, Foreign Afffairs, September October 2021

[43]  הדוברת הבולטת ביותר של 'מדיניות החוץ המכלילה היא חברת הקונגרס אילהן עומר: Ilhan Omar, We must apply our universal values to all nations. Only then will we achieve peace, Washington Post, 17/3/2019

[44]   Susie Linfield, Palestine Isn’t Ferguson, the Atlantic, 25/10/2021

[45]  Omar, Ibid

[46]   Ganesh Sitraman, The Emergence of Progressive Foreign Policy, War on the Rocks, 15/4/2021

[47]   לסקירה מצויינת של השאיפות והשיקולים הטורקיים, ראו: אפריים ענבר, ערן לרמן, חי איתן כהן ינרוג'ק "תורכיה כאתגר מרכזי לישראל (ושכנותיה) במאה ה-21", מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון.

[48]  See event of the FDD, 23/5/2017, Qatar and the Muslim Brotherhood’s Global Affiliates: New U.S. Administration Considers New Policies

[49]   The first 100 days: Biden Harris Administration, CAIR

[50]  ראו לדוגמה את ההודעה לעיתונות של CAIR שמתנגדת למכירת נשק לסעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות ומגנה את מצרים, מ-20 בספטמבר, 2021, ראו כאן

[51]  ראו למשל ריאיון עם כריס מרפי, יו"ר תת הוועדה ליחסי חוץ של הסנאט, אשר נחשב לאחד המובילים את הקו הפרוגרסיבי במדינות החוץ, בביקורת קטלנית על סעודיה. פודקסט של CSIS, 10/8/2021

[52]  ריאיון עם כריס מרפי, פודקסט של CSIS, 10/8/2021

[53]  מי שהוביל בקונגרס את המהלכים לסיים את התמיכה האמריקאית במלחמה הסעודית בתימן הם הסנאטורים הדמוקרטים ברני סנדרס והסנאטור כריס מורפי, אולם גם שני סנאטורים רפובליקנים, רנד פול ומייק לי.Ashford, Ibid

[54]  Mathew Rotschild, End U.S. Aid to Egypt, the Progressive Magazine, 15/6/2020.

[55]  ראו ב- Politico, 13/9/2021. וגם עמוס הראל בהארץ, 15/9/2021. בעת כתיבת שורות אלה ההערה היא שמזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן לא ישתמש בזכות הוטו שיש לו כדי לעקוף את ההחלטה, עדות לעוצמה העולה של האגף הפרוגרסיבי.

[56]  Cliff Smith , Washington celebrates Abraham Accords, but must prepare for challenges, JNS, 27/9/2020

Atara Beck, Rashida Tlaib Slams UAE-Israel Peace, Opposes Normalization, The Jerusalem Connection Report

[57]  Ilhan Omar calls on Biden to reverse Trump’s deals with the Middle East, Pressenza, 24/11/2020

[58] Omri Nahmias, The Jerusalem Post, 22/10/2020

[59]   Laura Royden and Eitan Hersh, The Young American Left and Attitudes about Israel, 9/6/2021

[60]  Yusuf Unal, Sayyid Quṭb in Iran:Translating the Islamist Ideologue in the Islamic Republic, Journal of Islamic and Muslim Studies Vol. 1, No. 2 (November 2016), pp. 35-60.

[61]  כל למשל, כריס מרפי, יו"ר תת הוועדה ליחסי חוץ של הסנאט, אשר נחשב לאחד המובילים את הקו הפרוגרסיבי במדינות החוץ. פודקסט של CSIS, 10/8/2021

[62]   ערן שישון, עדי לוי, אכלס גרינברג, משחקי הכס של המזרח התיכון: מבט מערכתי על התחרות להגמוניה איזורית, מכון ראות,14/10/2020.

[63]  יו"ר תת הוועדה ליחסי חוץ של הסנאט, כריס מרפי, הצהיר שאינו תופס את איראן כאיום ישיר על ארה"ב, טוען כאמור, שטילים איראנים אינם מכוונים לישראל, מתאר את ארגון חזבאללה כשחקן לבנוני לגיטימי, ומאמין שהתמיכה בסעודיה ובאיחוד האמירויות רק מנציחה את הסכסוך. ראו ב- פודקסט של CSIS, 10/8/2021

[64]  עמוס הראל, הארץ28/8/21

[65]  Shain, Yossi, and Barry Bristman. Diaspora, kinship and loyalty: the renewal of Jewish national security. 2002. International Affairs 78.1: 69-96.‏

[66]  בפגישת ראש הממשלה בנט עם נשיא מצרים א-סיסי במצרים, יצאו המצרים מגדרם כדי לארח את בנט, והסברה הרווחת הייתה שהמצרים ציפוי מישראל שתפעל בוושינגטון נגד הקיצוץ המסתמן בסיוע השנתי של ארה"ב למצרים. ראו בכלכליסט, 14.9.2021

[67] Daphna Kaufman, Trend Detector no. 10, The Reut Institute, February 2021.

[68]  Omar, Ibid

[69]  Rashida Tlaib on ICC Decision: ‘No One is Above the Law’. Times of Israel, 4/3/2021

[70]  מגמה זו הגיעה לשיאה בסבב הלחימה האחרון בדמות אתגור מפורש של התמיכה אמריקאית בישראל ושל 'היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב', שהפכה לאחד מעמודי התווך של תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. כך, מדיניות החוץ של הנשיא ביידן הותקפה משום שהיא לכאורה מחריגה את ישראל ולא מחילה עליה סרגל שווה של ערכים ושל זכויות אדם כפי שהיא עושה בסכסוכים אחרים. ראו: ההצהרה שפרסמו כ-140 קבוצות פרוגרסיביות קראה לממשל ביידן לגנות את ממשלת ישראל תחת הטענה ש"ממשל ביידן אמר כי הוא עתיד לכבד זכויות אדם ברחבי העולם ושישראל לא תהיה יוצאת מן הכלל"; מאמר במגזין Foreign Policy מתאר כי "...הימצאותה של ארה"ב במצב מאוד מסוכן ורחוק כל כך מהמחויבויות והערכים המוצהרים הללו בכל הנוגע ליחס ישראל לפלסטינים חושפת נקודות חולשה בממשל האמריקאי שאחרים יכולים לנצל בקלות." בנושא קבלת סיוע, ראו בטי מקולום: "בכך שהיא מתייחסת לישראל אחרת מכל מדינה אחרת שמקבלת סיוע אמריקאי, ארה"ב נותנת אור ירוק לישראל..." ראו גם את מאמרו של ברני סנדרס בניו יורק טיימסהקורא לארה"ב לעודד הפסקת אש מיידית במזרח התיכון ולאמץ "גישה חסרת פניות." (מנגד, ראו את טיעוניו של אנתוני בלינקן נגד רעיון ההשוואה בין קבוצת טרור שיורה רקטות לבין אמצעי הגנה של ישראל, כאן למשל.)

[71]  ראו, למשל, כאן, וברני סנדרס הקורא להפסקת אש ובאותו הציוץ "גם לבחון היטב את הסיוע הצבאי השנתי לישראל שעלותו כמעט 4 מיליארד דולר. אין זה חוקי שסיוע אמריקאי יתמוך בהפרות זכויות אדם." יש לציין שפרשנויות ממסגרות לעתים קרובות את הסיוע האמריקאי לישראל כגזילת השקעה מהעם האמריקאי. ראו למשל: הטענה כי הסיוע האמריקאי לישראל בא על חשבון המימון לסיוע לחיי שחורים בארה"ב, כאן; וניקולס קריסטוף בניו יורק טיימס בטור שכותרתו "על מה משלמים המסים שלך בישראל" שואל האם זה "באמת שימוש טוב יותר למסים שלנו מאשר... גני ילדים ברחבי ארצות הברית?"

[72]  חמאס מוגדר כארגון טרור על-ידי האיחוד האירופאי ולכן הוא פועל באירופה באופן לא-רשמי תוך שהוא משתמש שימוש נרחב בתשתית של ארגונים  ותנועות המזוהים באופן לא רשמי עם תנועת האחים המוסלמים באירופה, ממנה הוא צמח. ראו: מכון ראות, המשט לעזה: איך קרסה חומת האש של ישראל, 15/8/2010

[73]  Building a Political Firewall against the Assault on Israel’s Legitimcy: London as a case Study, The Reut Institute, November 2019

[74]  Somdeep Sen, Aljazeera, 6/8/2021, and also Yara Hawari, Aljazeera, 14/7/2021

[75]  ראו למשל את הציוץ ברוח זו של חברת הקונגרס קורי בוש: https://twitter.com/CoriBush/status/1429849291061874689

[76]  להלן דוגמה טרייה של כנס אירופאי שנתי שהתקיים בספטמבר 2021 בקופנהגן, דנמרק, בחסות ארגונים המזוהים עם האחרים המוסלמים באירופה, מנהיגי חמאס וחברי פרלמנט מהשמאל הקיצוני באירופה. GIOR, 6/10/2021

[77]  ראו דוח מכון ראות על המשט לעזה, יולי 2010.

[78]  כך למשל, הנשיא טראמפ צוטט כאומר "שיש יהודים שאינם מספיק אוהבים את ישראל" גלובס, 8/12/2019

[79]  לקריאה נוספת: מסמך מכון ראות בנושא מיפוי הממשל בישראל עם יהדות התפוצות, אוגוסט 2017.

[80]  David Bernstein, A Strategic Reset for Jewish Community Relation and Avocacy, eJP, 18/10/2021; and Steven Windmueller interviewed by David Bernstein, Episode 30, of Speeachcast

[81]   דיוויד ברנשטיין למשל, מייסד The Jewish Institute for Liberal Vlaues, טוען שהניסיון לרתום פרוגרסיבים נכשל, ושהקהילה היהודית צריכה להתמקד בלבנות את המרכז.  Bernstein, Ibid

[82]  ראו תקציר מנהלים בעברית: מכון ראות, הפזורה הישראלית: טורונטו כמקרה מבחן, יוני 2013. למסמך המלא באנגלית:  The Reut Institute, Engaging the Israeli Diaspora: Toronto as a Case Study, May 2013.

[83]  Izabella Tabarovsky,Russian Lessons for American Jews, Sapir, Volume three, Automn 2021.

[84]   הדברים מופיעים במסר ששלח בלינקן לעובדי מחלקת המדינה ב-27 ביולי, 2021.

[85]  ראו טיעונים אלה במאמר תגובה לנאום שנשא שר החוץ לפיד.יהודה באואר, הארץ, 16/9/2021

[86]  Independent, October 15th

[87]  The Reut Institute, The Pro Israel Community: Navigating the George Floyd Protests, Corona & Annexation, 18/6/2020; Antoniou, Georgios, Elias Dinas and Spyros Kosmidis. 2020. “Collective Victimhood 122 and Social Prejudice: A Post-Holocaust Theory of Anti-Semitism.” Political Psychology .886–861 (5)4