ביטחון לאומי
Content Type
Jul 2009
נושאים
ישראל
עמידה איתנה
חזית אזרחית
מוכנות לחירום
דה-לגיטימציה
רשת ההתנגדות
Israel, Intersectionality, Anti-Semitism, Bipartisan Support, America, Jewish Peoplehood, Zionism, Emergency Management, Diaspora Relations, Emergency Preparedness, Gulf War, National Security Council, Home-front Command, IDF
גישת האקטיביזם המדיני תמכה בשילוב בין נושאים ביטחוניים למדיניים ובמדיניות שיודעת לאזן הצורך להפעיל כוח מצד ישראל לבין הרגישות של הקהילה הבין-לאומית לפעולות כוחניות.
אקטיביזם מדיני
מושג
הגדרה
המושג 'אקטיביזם מדיני' מתאר גישה מדינית-ביטחונית שזוהתה עם משה שרת במהלך שנות ה-50, אשר הטיפה לאיפוק צבאי והדגישה את חשיבות הזירה המדינית-דיפלומטית בביטחון הלאומי של ישראל.
רקע
מצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל בשנות קיומה הראשונות, הביא להתפתחותן של שתי גישות מנוגדות לכאורה בנוגע לתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. גישות אלה היו מזוהות עם דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, ועם משה שרת, שכיהן כראש הממשלה השני של ישראל וכשר החוץ הראשון שלה.
גישות אלה הושפעו בראש ובראשונה מיחסם השונה של שני המנהיגים למדינות ערב, לתפקידה של הקהילה הבין-לאומית ולשאלת האיזון בין נושאים ביטחוניים ודיפלומטיים.
האקטיביזם המדיני קיבל את השראתו ממשנתו של חיים ויצמן, ובין תומכיו נמנו חברים במפא"י, במפ"ם, במפד"ל ובציונים הכלליים וכן כמה עיתונים ישראלים. גישת האקטיביזם המדיני נותרה לרוב בצילה של גישת האקטיביזם הביטחוני, שהייתה מזוהה עם בן גוריון, שראה ביכולות הצבאיות את האמצעי היעיל ביותר להבטחת הביטחון הלאומי של ישראל באמצעות פעולות תגמול צבאיות ויצירת הרתעה. (ר' המושג: אקטיביזם ביטחוני).