"מדינה ינוקא"

הגדרה

​

מכון ראוּת מציע להגדיר את המושג "מדינה ינוקא" (Nascent State, statu nascendi) כמעמד משפטי (במשפט הבין-לאומי) של:

​

• ישות מדינית שאינה מדינה ריבונית, השואפת לעצמאות והכרה במעמדה כמדינה;

​

• אשר מעמדה המדיני העתידי כמדינה ריבונית מלאה, הוכר על ידי חברות וגופים רלוונטיים בקהילה הבין-לאומית ובראשם האו"ם.

​

מכון ראות מבדיל בין המושג "מדינה ינוקא", למושגים "מעין-מדינה" (Quasi State) ו"מדינה שבדרך" (State-in-the-Making).

​

רקע – מעמד מדיני

​

על פי המשפט הבין-לאומי, המעבר מישות מדינית למדינה ריבונית מלאה יכול להתקיים דה-פקטו (למעשה) או דה-יורה (להלכה) (ר' "תנאים להיווצרותה של מדינה ריבונית"):

​

• דה פקטו: באמנת מונטווידאו (1933) נקבע כי ישות יכולה להיחשב כמדינה ריבונית אם יש לה: (א) אוכלוסיה קבועה; (ב) טריטוריה מוגדרת; (ג) שלטון אפקטיבי; ו- (ד) יכולת לנהל קשרי חוץ. מכאן, שישות מדינית העומדת במרכיבים אלה היא מדינה למעשה (דה-פקטו).

​

• דה יורה: קיימות שתי גישות משפטיות עיקריות הנוגעות לישות מדינית שהביעה את שאיפתה לעצמאות (בהכרזת עצמאות, במשאל עם וכיו"ב):

​

• הגישה ההצהרתית (The Declarative Approach): על פי גישה זו, מדינה נוצרת בעקבות עמידתה בתנאים שנקבעו באמנת מונטווידאו (ר' לעיל) והכרה בין-לאומית בה;

​

• הגישה הקונסטיטוטיבית (The Constitutive Approach): על פי גישה זו, ההכרה הבין-לאומית בישות מדינית כמדינה ריבונית מלאה מספיקה ואין הכרח שיתמלאו התנאים שנקבעו באמנת מונטווידאו.

 

המושג מדינה ינוקא (Statu Nascendi) נובע מן המשפט הבין-לאומי. זהו מושג שנעשה בו שימוש בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 ביחס לישויות מדיניות כגון פולין, שזכו להכרה בזכויות הנובעות ממעמדן כמדינה, למרות שמעמד זה טרם מומש בפועל. מאז, מושג זה "נשכח" ואינו חלק מן השיח הרווח במשפט הבין-לאומי.

​

מכון ראות מציע "להחיות" את המושג ולהשתמש בו לצורך הגדרת המעמד המדיני של "הרשות הפלסטינית" לאור "מפת הדרכים" ולאחר "תכנית התנתקות".