"החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194"

הגדרה

​

המונח "החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194" (12/48) מתייחס להחלטת העצרת בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי/פלסטיני, לה נודעה חשיבות מיוחדת בהתייחסותה לפתרון סוגיית הפליטים (סעיף 11). כמו כן, נודעה להחלטה חשיבות בשל תרומתה לעיצוב "סדר היום של המו"מ הישראלי-פלסטיני על מצב הקבע".

​

רקע

​

החלטה 194 כוללת 15 סעיפים המתייחסים לנושאים שונים הנוגעים לסכסוך הישראלי ערבי.

 

בנושא הפליטים נהוגות מספר פרשנויות לסעיף 11 להחלטה:

​

"The refugees wishing to return to their homes and live at peace with their neighbors should be permitted to do so at the earliest practicable date, and that compensation should be paid for the property of those choosing not to return and for loss of or damage to property… to facilitate the repatriation, resettlement and economic and social rehabilitation of the refugees and the payment of compensation."

​

לפי הפרשנות הפלסטינית, החלטה זו מעגנת את "זכות השיבה" במשפט הבין-לאומי, חרף העובדה שהביטוי עצמו כלל אינו מוזכר בה. לפי הפרשנות הישראלית אין בהחלטה זו כדי להטיל על ישראל חובה משפטית ביחס לפליטים. זאת בהסתמך על שלושה טעמים עיקריים:

​

1. קובעת כי פלסטינים המבקשים לשוב,"Should be permitted", כלומר יש לאפשר להם, אך אין חובה לעשות זאת. מכל מקום, הדבר תלוי בשיקול דעתה של ישראל.

2. החלטת העצרת קובעת כי השיבה תתקיים ב"מועד המוקדם והמעשי (practicable) ביותר". לפי הפרשנות הישראלית, ניסוח זה קובע כי עיתוי הפתרון כפוף לשיקול דעתה.

3. החלטה 194 מציעה מספר חלופות לשיבה לשטח ישראל: פיצוי, שיקום הפליטים במקום מושבם ויישוב מחדש.

​

החשיבות המעשית של החלטה 194 היא בהניחה את הבסיס לפעילות גופי או"ם ייחודיים למזרח התיכון דוגמת ועדות הפיוס (UN Conciliation Commission) וארגון "סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים" (UNRWA) שפעולתו יוחדה לסוגיית הפליטים הפלסטיניים.

​

החלטה 194, בהיותה החלטת עצרת כללית, אינה נהנית ממעמד מחייב במשפט הבין-לאומי. כמו כן, העובדה שהאו"ם לא הסתמך על החלטה 194 במסמכים מאוחרים יותר מונעת ממנה מעמד מנהגי מחייב.